|
עכשיו אני אומר מה שצריך לומר
עכשיו אתה תשמע מה שצריך להישמע
בין ארבע קירות של חדר מרובע
ננתח בכוח
נפרח לי את המוח
|
ביני ובין אהובי התפרש אוקיינוס רב מימדים
הוא בצד אחד
ואני באלף צדדים
|
עמוק עמוק בלב
עדין חיה ונושמת אהבתי אליך
|
בשער עמדתי
דפקתי ביקשתי
בשער עמדתי...
|
לא האמנתי שאפשר כל-כך מהר ליפול
לא האמנתי שזה לוקח פעם אחת ויחידה לשכוח הכל
|
מעולם לא אמרתי לו את זה.
לא היה רגע נכון.
|
באת אליי
כאילו ידעת
שרק לך חיכיתי
|
כל כך פשוט
לבחור בלא לבחור
להתערסל בהתלבטות
לא לחיות ולא למות
|
על מפתן דלתי
עומד השטן.
דופק, דופק, קורא ולוחש.
|
הנה הגיע היום שלך
והנה מה שחיכית לו
הנה, זה מחכה לך
מונח, שקט, פה, קח אותו
|
זו האש שלי
לא גדולה,
לא חמה,
לא מאירה.
אך העניין הוא,
שזוהי שלי
|
אז החדר התחיל מתמלא במורות
חביבות שדיברו ודיברו
אני, חביב שכמותי לא פחות,
חשבתי על להקיא.
|
מי אמר שאהבה נגמרת בך
אולי יש משהו אחר
|
במושב מקדימה ישבה ילדה קטנה
וסבתא שלה הקריאה לה סיפור
אני יודע - זו קלישאה,
אבל זה מה שקרה - אני נשבע
|
יש עוד משהו שלא ראיתי
נשימה שעוד לא נשמתי
|
איך בעצם אפשר לאהוב
בתנאים כל-כך אכזריים
|
אולי אני בנוי ממילים אחרות, גסות,
מופרעות, עקומות,
מפחידות
מזייפות
|
התמונה
כמעט וחיה לבד, מבלי
שאני בכלל אביט
|
הרי זו פונקציה מתמטית
הישארי. כאן. איתי.
אם לא. סופי. קיצי. מותי.
|
האהבה שלי פשוטה
היא לא צריכה מילים
|
את כה יפה בשבילי
מחר אולי תלכי
אבל עכשיו את איתי
|
ידעתי והבטחתי שמהיום יוטב לי, באמת יוטב לי.
ושהעיניים שיביטו בי יראו רק אור
|
אני מקפל את הצבא העייף שלי
וחוזר מובס בידיים ריקות
|
אין הרבה מה לדבר
הכל כבר דובר, לא נשאר
|
|
|
תשמעי, היתה לנו
פגישה מוזרה,
מפחידה, זולה
ודי משעממת. זה
לא אני זאת את,
את מדברת
במשפטים ארוכים
ושואלת שאלות
סתמיות. אז
החלטתי: את
החוליה החלשה,
שלום!
הדייט של עו"ד
פנינה דבורין |
|
