|
"לעתים קרובות קיימת בי ההרגשה שהשירים שלי טובים
ממני. אני מסכימה מאוד עם הדברים שאני כותבת. הם
אינם מפתיעים אותי אך יש בהם הכוח להעלות אותי מעל
עצמי."
(דליה רביקוביץ)
ממליצה לקרוא את היצירות לפי סדר ההופעה בבמה.
אולי מן היסוד אני מושחתת. השחיתות שלי צריכה להכיל ואו. אבל
תראה איזה ילדה טובה אני. הצלחתי! הצלחתי לצייר באמת אחרי 15
שנים של צבע.
ואיך ציירת אנשים כשהיית קטנה? עם עיגולים בבטן. היא אומרת
שילדים לא מציירים ככה בדרך כלל.
מציירת אנשים עם בטן ועוד אחת ועוד
|
האמת שציפיתי לרגע שיהיו בה מעט חורים. רציתי קצת אור, אבל היא
עלתה כל כך הרבה, גם עם ה'מחיר מציאה', ועבדתי בשביל להשיג
אותה קשה, ככה שהיה לי קשה לוותר עליה, סתם ככה. לזרוק. או
לעשות איזה חור ולהגיד שלא התכוונתי...
|
אני רוצה שתעביר את השם שלי על הלשון כמו שראוי
|
ואקרע את בגדיי למולו
ואשתוק.
|
ואז,
לאט לאט
העיניים התחילו לשרוף -
|
אולי אני אלמד
לא לבנות כנפיים
מזכוכית
|
מאבדת את היצר המר הזה וזוכרת -
את התפילות הכי קטנות ואת כולי -
בך.
|
את הנשיקה הזו אתה
צועק לי.
עיניך עצומות
והן מתמכרות לכלום.
|
כתבתי אותך באור - את שמה לב לזה?
פס של אור מאונך לשם שלך
לא מסנוור מדי, מכוון, מדריך
|
ממתיק את המלים עם יין מר
חמיצות בגרונו עולה, והנה הוא עומד לפנייך,
שותה מלותייך בלעג.
|
כשמילאתי את הגוף שלה בנפח
יכולתי להרגיש את כל מה שלא היה ברור מספיק
כשהיה רק
קו.
|
אתה משנה לי את השורות,
משנה את הזמנים
הרי רק הזמן המתוק ההוא של להסתכל בך בלי לדעת אם ואיך,
עושה לי את הרגע ליותר מהכל.
|
פיוט, זה נשמע כמו מזמור יפהפה
אך השירים שאני נהנית לחשוב שאני מציירת
אינם זמר יפה וענוג - כי צבעים כהים בהם.
|
יש פה סורגים ואני לא מבינה איך יוצאים משם
אז אני רק מוצאת לי
תאים חדשים.
|
לפרוסות אני מחלקת אותך ואינך מבקשת דבר
קצת כמו להגיד
שאת נשארת.
|
עד שנגמרו לנו המסמרים, והפטיש נשבר
מכאן
שלא יכולתי להישאר.
|
אני מוהלת -
זכרון של עצבות ורעש,
אש גדולה שמתעצבת עם הזמן והקול שאומר תמיד לחזור,
בזמן.
|
הפתעה!
מכל פינה יוצאים-יוצאות אבנים שזרקתי
בתחתית באר.
קול נפץ!
ואיך זה מתחלק לצורות
כמעט שלמות.
|
אני צריכה לנשום, אבל בשום מקום לא מוכרים אוויר, כי הם אומרים
שלא מבקשים לקנות אותו. לא מוצר צריכה מבוקש, אז לא מוכרים. מה
לעשות שזה סוג של דפיקות כזו שמתקשה לנשום.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אני אבוא חצי
ערומה ועם נחש
לערבמה, אז גם
אני אוכל להיות
כוסית של הבמה?
אחת מנסה להשתלט |
|
