|
דפנה (דפי) דרוקר, ילידת רמת-אליהו ראשון-לציון
1969.
יצור יצירתי יוצר. החלה את דרכה בתחום האמנות
הפלסטית, למדה ציור, רישום, עיצוב גרפי, צילום, איור
ועסקה בעיצוב גרפי ואינטרנט. הכתיבה תמיד ליוותה
אותה, יומנים, שירים, מכתבים וסיפורים קצרים.
תחום ביטוי נוסף היה המוסיקה, כזמרת אלט במקהלה
הקאמרית תל אביב ויוצרת מקורית.
ב-2005 יצא לאור ספר הביכורים "יום אחד...", ספר
שירה.
יום אחד... תפרסם ספר שני.
... והיא אחוזת להבות, וכל המכשיר הזה אחוז להבות, אך הן
נמוכות וקרות, כמו אש קטנה שמתפשטת מאוד לאט ואינה שורפת מייד.
במקום להילחם באש, אני נוטלת נייר לבן ועיפרון ומנסה לכתוב לך
כמה מילים שבוערות בתוכי אך העיפרון אינו מחודד ואינו מצליח
לכתוב דבר.
|
החיוך האופטימי שלבשתי לכבוד המעמד נמחה ממני כשיצאתי מדלת
החנות, שטרות אחדים בכיסי, התרמיל הכבד על גבי ודמעות פורצות
בפראות מעיניי המושפלות אל המדרכה. איני זוכרת מה התנגן אז
בראשי, או שמא רק דממה מעיקה נותרה, והד המילים שהשארתי שם.
|
לפעמים, בינה לבין עצמה, תוהה דנה מה תעשה בסיפור הזה, בפרק
המוזר, כבד- המשקל וטעון הרגשות הזה, בנתח הכואב והמתוק הזה
בחייה.
את חבילת המכתבים, התצלומים, שירי האהבה והפתקים שהשאירו זה
לזו בבקרים, טמנה גבוה- גבוה בארון כששתי גזירות מרחפות עליה:
שריפה או משמ
|
עדי וליאת כבר הפסיקו לבכות וגם אני מרגישה קצת יותר בטוחה.
"אימא, המקקים לא יכנסו לכאן?" שואלת ליאתי ישירות כדרכה,
ואימא אומרת "לא, הם יישארו בחוץ ואנחנו נשאר כאן בפנים ונעשה
ישיבה משפחתית
|
כאשר
עכשיו כשאני נושאת את קולי
בהיכל התרבות של ראשון עירי
נער שיכול היה להיות בני
קורא לי 'מזדיינת' ותוקף אותי...
|
דומה שכבר תמו מילות אהבתי
ומעתה נותרו רק מעשים.
בדל חיוך כאשר איש אינו ער לנעשה
ויברציות קוסמיות חובקות
מוסיקה שמעולם לא עלתה על הכתב
רומן רומנטי סוער
שטרם הונח על המדף.
|
ולפתע - מצמידות אותי כל-כך חזק אליך
שאני חשה כל כפתור בבגדיך
ננעץ בעורי לנצח -
כל תפר בחולצתך הלבנה פורם בי מיתר
|
זו אני שמשילה את השריון מעל חזי,
ואת המגן ואת חרב הדמעות הארוכה.
זו אני שניצבת מולך עירומה, שותקת, מביטה, מתפללת, מחכה.
|
ואני רק רציתי לחבק חזק
את ראשי להניח על חזך
לשמוע את שפתיך מבטאות בשקט
את המילים הצורחות בתוכי לקראתך:
|
הבטת בי בסקרנות כבתופעת טבע מופלאה
הר געש שהחל מתפרץ
נחשול שגואה ומציף את החוף
ולא ניסית לעצור או להדוף
כאילו רק חיכית למדוד
כמה משקעים של מים מלוחים
הבחורה הזאת מסוגלת לייצר.
|
יום אחד אגיש לך מתנה קטנה
עטופה בנייר תווים מקומט
תיבה קטנה כקופסת גפרורים
נעולה במפתח סול
|
לו יכולתי הייתי אוספת שורשי המסועפים
ונסה עם הרוח למקום אחר
אולי לגינתו של האיש
שידע ללטף את קליפתי
ולגרום לפירותי להבשיל אליו
ליפול לחיקו
|
סוף-סוף זכיתי לשמוע את קולך החם שר לי
את הסרנדה הנפלאה הזו שהיא גם המנון
ומושיט לי את ידך ומושיט לי את חיי
ושנינו נעלמים כילדים חסרי דאגה
בהמון.
|
הרבה יותר קל לדבוק במציאות המקומטת
המושלכת על הרצפה
מאשר להביט למעלה על ענני החלומות המתועבים מעלינו
כבר שנים...
|
עם ליל אצא לקונן על הגבעות
לבכות על ההרים את עלבון גופי המאוכזב
|
המלאך השומר עליי
מן הקור
המלאך עוד ער,
עוד דולק בחלונו האור.
|
I'm holding you tight in my mind,
Please come back soon and be kind.
|
אביר בעל דמות היגון
בדידותך בשלי נגעה
כאבך עם כאבי
|
אני רוצה לשהות שם בשבילך לחבק ולפנק
ולהצחיק ולרתק ולהזין ולהאמין ולומר לך, אח גדול ויקר
אני אוהבת אותך, עכשיו ועוד רגע ומחר
|
אם נגזר עלי לבכות
שיהיה זה לפחות
על כתפיו
|
ארנק ריק
תיק מלא חלומות
תוכניות
תווים
חשבונות...
|
"...שברי עצמות חשופים נוצצים בחושך
מעידים שפעם היו כאן חיים וחלומות
ועכשיו נותרו חורבותיו של בית רפאים..."
|
לובשת כל יום מחדש את השריון הפשוט
המגן עלי מפגעי הרגישות
מתפקדת כראוי וכיאות
במלוא הסבלנות והעצמאות.
|
מבוכים נבוכים מוליכים אותי
לילות וימים נדהמים מעירים ומרדימים אותי
צועדת צועדת במעלה הגבעה
הגב כואב, אצבעות הרגליים כואבות
בנעלי ההליכה
אבל יודעת -
משהו טוב יקרה
בסוף כל זה.
|
הקריינית הודיעה
כי הושלם הקילומטר הראשון של גדר ההפרדה.
מיום ליום מתארכת הגדר
מיום ליום גובהת החומה
|
פקעות של תקווה
זרעים של אהבה
תראה, שמשהו עוד יפרח
|
לא אשכח.
אני מבטיחה.
איך אוכל?
התוכל אתה?
|
הזמן נעצר כשנשאבתי למטה
לעברך
עיניך מלמטה נישאות אלי בשירה חרישית
בלתי נשמעת אך נוכחת כמו אור
עוד מעט והייתי נופלת לאחור
עוד מעט...
|
פיסת קרבה
דוגמית חיבוק
רפרוף שפתיים
בשפתיים
|
הילדים שבתוכנו מחפשים אהבה
מחפשים חברים
היתכן שנמצא את כל אלה יחדיו
כשני בוגרים?
|
כי אין לנו ארץ אחרת
ואין לנו אהוד אחר
ברית עולם עמך כרתנו
ואין כמותך משורר...
|
משהו חייב לקרות
מישהו חייב לבוא
להעירני בנשיקתו הסוחפת
כי אני הולכת ושוקעת
נעלמת
|
את כל התשוקה שאפשר לדמיין
ממטיר לבי החוגג אל הקרקע היבשה הסדוקה
של המציאות.
|
כל אבחת קשת על מיתרי הכינור
כל מגע עדין על קלידי העוגב
מקרבים אותי אליך.
|
בכל פעם מחדש את חולמת אולם ענק וריק
גופך פסנתר כנף לבן מהדהד ואז שותק
וארבע ידיים חמות מלטפות את קלידייך
ואז תזמורת שלמה פועמת בעורקייך
|
תרועות קרן-היער
שלחו אצבעות חמות מבעד לסריג הרך
שסרג הנבל.
כשדיבר על אהבה
|
וביום ההוא ויבואה המלאך מיכאל
וירא את עיניי ויקרא בשמי
וביום ההוא אקומה מעפר יומי
ואראה כי טוב...
|
יעלה נא, אם כן ויבוא, המנצח החדש על סימפוניית חיי
על תזמורת הבית המתאמנת לקראתך כבר שנים ומתכוננת,
חזרה גנרלית
ליצירת הבכורה המופלאה מכולן...
|
יש לי כל-כך הרבה למה להתגעגע
הלוואי והיה לי גבר אחד
לשוב אליו
|
דיברנו לשון אל לשון
וכף יד אל גב
את כל אשר בינינו זרם
האצבעות ניגנו בלהט
את כל אשר מעולם
לא נכתב
|
ורק הראש מתמלא במוסיקה שמימית
לצליליה אתם רוקדים ואלס סוער מול קהל
וסרטים הזויים על מציאויות מקבילות
בהם הוא שלך, ממלא את החלל
|
הנה עוד מעט
אטפס במדרגות
ואישי יפתח לי את הדלת
אל מה שהיה כל-כך בית.
|
"שלום, אני תום"
אתה מציג עצמך בביטחון לפני זרים
והם מחייכים ולפעמים קצת המומים,
לא מצפים.
|
בתולת האבן הלבנה
מגג הכנסייה
משקיפה אל הסביבה
מקוננת אל החוגגים
|
כשליטוף שלך יגביר
את דופק עורקי
כשתבוא
כשתהיה שלי
|
בעיצומו של החורף אני חשה בתוכי את הניצנים חסרי המנוח
מתמלאים ונדחקים
מתחת לעורי, חסרי סבלנות
|
למה אי אפשר
לקטוף קצת מהזריחה הורודה
כדי להחזיק ביד ולקחת הביתה -
מאחר שמאחור נשאר רק האפור החדגוני
|
בימים כאלה הדמעות
לא מפסיקות לשטוף כל רגע נתון
הן מתרפקות על דלתות הנפש והחיק
רק מחכות להזדמנות להתפרץ פנימה
ולמלא את החלל הריק
|
לשוני נדבקת לחיכי
כאשר אני רואה אותך
ובקושי מצליחה לומר שלום
אך היא מתגעגעת נואשות
ללשון שלך.
|
חום הקיץ המתהווה לעיתים מצליח
לסחוט מאיתנו דוגמית של חיוך
דוגמיות מתוך ניסוי רב שנים,
ניסוי וטעייה אפשריים:
הנצליח לרקוד יחד ואלס
הנצליח להיות חברים?
|
אתם חבשתם בזהירות את כל עור גופי הכווי
ולא ידעתם מיהי האשה הזו
ואת מי היא אהבה וכמה
|
לאות עמוקה רחבה
צריבה פנימית
אנחה חנוקה
|
הבטת בי בעיניים שחורות חודרות וחמות
סדקים זעירים נבקעו בי לאורך החומות
מעטפת המגן הזדעזעה, התקמטה ונשרה
נותרתי חשופה
|
עודך לצידי
בדופק שבתוכי, בניצוץ שבעיני
בברק-מחשבותיי
בתנועת אצבעות המלטפות
אותיות מזדקרות
על פטמות המקלדת
|
נעלי חורף שטרם נרטבו בגשם
שפתיים שטרם נרטבו בנשיקות
|
ואולי מוטב לנו להמשיך לכפות
בכבלים עבים ורצועות עור
את האהבה הזו הסוררת שאיננה במקומה
עד כמה
נצליח להתכחש למה שנרקם
למה שנרשם
למטה ולמעלה ע"י כוחות נשגבים?
|
שתרחיב את לבך
תרכך מבטך
תאיר את פניך
אליי
|
יש לי ערפל בקול
זה לא מתאים לרנסנס,
הכל היה אז איטי, צלול ושקוף
איזון מושלם, פרספקטיבה מדויקת
וזה לא מתאים למכלול
שיש לי ערפל בקול,
זה הורס את השקיפות בקווים
זה מאפיל על האור הטהור בתווים
ומה אעשה -
הן יש לי ערפל בחיים?
|
געגועים מייבבים בי כמקהלה של גורי חתולים נטושים
בליל סופה
|
וכבר שפתיים נצמדות לגילוי הנשיקה
וכבר נושרים בגדים על הרצפה
טעמים וניחוחות חדשים נעורים,
כשאצבעותיך מנגנות על עורי
יצירה חדשה
ושמה תשוקה...
|
סולו אלט, איטי ונוגע, ישאל בכאב <עד מתי אמשיך להתגעגע?>
סולו טנור, נרגש וכואב, ישאל <עד כמה בכלל אפשר להתאהב?>
סולו באס, יציב ובוטח, יזכיר <עם הלב אסור להתווכח>
|
כמו קשרים בשיער
מסובכים לי משקעים מקשרי העבר
אני חייבת לגזור את מה שהשאירו בי
|
לבטח נשים רבות כבשת בכח המילים לבדן
ואני אשה של עיניים גדולות פקוחות
מצלמות כל הזמן...
|
שרוטה וחבוטה אני נופלת
מעולפת מיובשת על המיטה
מנסה לכבות בי חלומות
למחוק בי זיכרונות
טריים, ריחניים ומתוקים כמו לחם לבן
שנקנה זה עתה וכבר עבש
וכבר יבש ונזרה ברוח
למאכל היונים.
|
בדיונות אינסופיות של בדידות -
נווה-מדבר מתוק ומרווה
של זיכרונות השפתיים
האצבעות
|
כגבר בשר ודם
הושט לי זרוע מסוקסת
כבעל נאמן
תן לי כתף חסונה
|
כן, אני מבינה
שגם בגיל העמידה עוד צומחים בי דברים.
כמו בדידות
אצלי היא כבר טיפסה לתקרה.
|
היה בו כל האושר הרוחני
שאפשר לדמיין,
שמענו יחד מאהלר,
מאמאס אנד פאפאס ועוד הרבה יותר
|
ישבנו זה לצד זה כאילו לא התנפלנו זה על שפתי זו בתשוקה ובלהט
כה גדולים לפני חמש שנים. ישבנו זה לצד זו עם הקפה והסיגריה
והחיוכים המנומסים.
|
כמה אני מתגעגעת אליך, נשמה. כמה רוחשות בי המילים שלא אמרתי
לך, הנשיקות שלא נתתי לך, האהבה שצמחה בי וזרמה בי אליך ללא
קול. התשוקה והפנטזיות שמעולם לא גיליתי לך.
|
זה לא שאין לי לפעמים חששות, חרדות, חלומות רעים. זה לא שכל-כך
נעים לישון לבד במיטה הזוגית בלילות הקרים האלה, עם כל החלל
הריק הזה לצידי. וזה לא שאין דברים טובים אצלו להתגעגע אליהם.
ודאי שיש. אבל בסך הכל טוב לי יותר עכשיו.
|
להיכנס לאוטו שלי באלגנטיות, לאחוז בהגה של חיי ולנווט אותם
בעצמי.
עכשיו אני על הסוס, אוחזת במושכות במו-ידי. עוד טחנת רוח
הוכנעה לבסוף.
|
והפחדים מעיבים. מה אם זה רק סקס וזהו. מה אם הוא משקר לי
ומנצל אותי לצרכיו הרגעיים ולבסוף יזרוק וזה יכאב כל כך. או
יחזור פתאום לאשתו. או ימצא מישהי אחרת, צעירה יותר, רווקה.
או שסתם ירצה ליהנות מהחופש החדש לשם שינוי. להתפרפר כמה
שנים.
בשלב הזה עוד קצת קשה
|
מלאכי היקר,
אני כותבת לך עכשיו מכתב שלא אוכל לשלוח לך מבלי לקחת סיכון
גדול ואני לא אקח אותו. אבל אני פשוט חייבת לכתוב את הדברים
לפני שאתפוצץ.
|
הבן שלי מבקש לצאת מהאמבטיה.
אני מבקשת לצאת מהבדידות.
|
השכשוך הקריר הזה, צופן סוד ועונג
|
אקריליק על בד, ינואר 2003.
|
איור לסיפור שטרם נכתב.
רישום בטוש על נייר, סריקה וצביעה בפוטושופ.
|
לפעמים עולות לי דמויות. אינני יודעת מי הן ומניין הן באות.
אבל יש להם זהות ותווי פנים מאוד ברורים.
לפעמים אני מביטה בפניהן ועולים בי שירים.
|
עיבוד בפוטושופ (מקינטוש) של דמות אדם שגירתה את דמיוני.
|
קולאז' בפוטושופ המשלב עיבוד תמונה, ציור וטקסט מתוך שיר
שכתבתי בהיותי בת 16.
|
איור תמים בטוש על נייר שלבש צורה צבע טקסט ותוכן בפריהנד
מקינטוש.
|
איור בטוש על נייר, נסרק ונצבע בפוטושופ.
|
איור בטוש שחור על נייר, נסרק ונצבע בפוטושופ (מקינטוש).
|
אלוהים, אני הלכתי וכשלתי
אנ'לא זוכרת כמה פעמים
עבדו עלי הגשם והשמש
והרוח, כן, גם היא...
|
העולם הופך למקום
שיש בו יופי וטוהר וחום...
|
"כשחיוך שלך יחזור להפציע ולזהור
כשמבט שלך יחדור את חומות הצער והשחור
כשליטוף שלך ישמור על גופי מהקור
כשתחזור
כשתחזור....."
|
|
|
זה שמאשר את
הסלוגנים פוסל
גם לעצמו את
הסלוגנים? |
|
