|
זולגת טיפה אדומה על רסיס
של שבר מראה הנתלה בבסיס
|
נושך נושך ולא מרפה
עד זוב דם
|
לפסק רגליים ולשתוק
זה מה שאתה רוצה
|
בתחושה מרה שזה הסוף...
איני יודעת איך אוכל בלעדייך
איך אתן לזיכרון לחלוף...
|
והדמעות זולגות
מלחחות את כריתו
|
|
|
ונגיד שהיא היתה
אני, ואני כמובן
הייתי היא, את
מי אז היית
מזיין?
אה? אה?
הבוחנת |
|
