|
רזיאלה
 
נולדה ב- 29/4/1986
אוהבת לכתוב.
מחפשת באובססיביות אהבה רומנטית ובית חם.
לאחר היסוסים רבים ובעקבות המלצות חמות של חברותיה
הטובות החליטה לפרסם את יצירותיה בבמה ומקווה שזה לא
יזיק לה או לדימויה העצמי (שגם כך לא גבוה במיוחד).
מצד שני- היא תשמח לקבל ביקורות בונות שיוכלו להבהיר
לה במה תוכל להשתפר.
באמונה שהיצירות הראשונות הם עוד בוסר ובתקווה
שישתפרו
כמה תירוצים לחוסר העדכונים (גוף ראשון, אם לא אכפת
לכם):
רוב הדברים שאני כותבת בזמן האחרון הם שירים.
את רוב השירים שאני כותבת אני גם מלחינה.
אני לא יודעת איך להעביר את ההקלטות לקובץ שאפשר
להעלות לבמה.
מה שמוביל לזה שאני לא מעלה לבמה.
מש"ל: אין עדכונים.
תודה.
תוספת מאוחרת:
דעתי היא, שרוב השירים שאני מלחינה יכולים לעמוד גם
בזכות עצמם, לכן אפרסם אותם בכל זאת.
מוסיפה שרוב השירים נכתבו מזמן...
הלוואי שהייתי יכולה להעלות את ההקלטות... =0(
רז
סוף החודש.
אני אמורה לקבל כל יום. אפילו יצאו כבר הפצעונים שמעידים על
זה.
כל יום בודקת, כל יום מצפה.
|
כן, זה שוב קורה לה... יושבת מול המחשב בארבע לפנות בוקר
וכותבת...
אבל עכשיו הכל שקט...
הוא לא יכול לסבול את זה.
|
היא עוצרת בכאב. הראשה עולה התמונה הקבועה: דשא, מסלעה והרבה
לוחות שיש ואבן מסביב, אבל היא רואה רק אחד.
|
אבא,
האם תמיד תגרום לי לכאב לב?
אבא,
האם תמשיך ותוסיף אותי לאכזב?
|
כשאת בוכה, אומרים,
את לא יפה, אומרים.
אבל את חושבת
שאת אף פעם לא יפה.
|
סגרת מאחורייך את כל השערים
צועדת את עכשיו אל ימים אחרים
ימים של עצמאות, אולי
ימים שונים בוודאי
מכל מה שהיה לך עד כאן.
|
למרות שאפשר ליפול פנימה
אנחנו מתעקשים
לשבת על חומות הגיהנום.
|
מי ימצא דרך לסגור
את שערי הגיהנום?
מי ימצא דרך לעצור,
את השדים להחזיר למקום -
ואולי גם לנקום?
|
היא והוא על החול, ביחד נשארים,
עוצמים עיניים, מתפנקים, לפעמים גם מדברים.
|
לא טוב לי לפחד,
לא טוב להפרד
צריך להתעודד
וללמוד להתמודד.
|
איך התאהבות משנה את האדם:
פתאום הוא רואה אחרת את העולם
|
הוא בן בין שתי בנות,
חלומו של כל אחד
|
וכשהכל נגמר, חשבתי בטעות
שאין יותר כלום ושאפשר למות
|
מפחדת משינוי,
לכן בונה חומות.
הן לא עושות לי טוב-
אז מה הן כן נותנות?
|
חיה על כדורים,
מה את מרגישה?
האם הם עוזרים
או את פחות רגישה?
|
כל אחד צריך טיפה של אי- שפיות
בעולם המטורף הזה.
כל איש, כל אישה,
טיפה קטנה של שיגעון
זה כל מה שצריך כדי לתת ביטחון.
|
כי הרי אם יהיה טוב
אני אברח מיד
לא יכולה לסבול
כשטוב יותר מדי
|
אתה נוגע
ופוגע
ואין לך טיפת
טאקט
|
היא עומדת על פי התהום
שמלתה מתנופפת ברוח
שיערה הארוך, הגלי, מאחוריה
היא מתנפצת כמו גל אל הים הפתוח.
|
סוף הנר
בקושי בוער
הניצוץ האחרון
באור יקרות זוהר.
|
ואז, פשוט, ללא מילה,
נשאה בליבה הקטן תפילה,
אל תוך העצב העמוק צללה -
ולתהום הפעורה נפלה.
|
רק אחד שיהיה
רגיל, כמו כולם
אבל גם מיוחד
ועמוק כמו הים.
|
תמיד אזכור איך
היית אלי מחייך.
פשוט היית כל כך נחמד...
את זה לא אוכל לשכוח לעד.
|
על הקבר שלה
הנחתי זר של שושנים,
ככה היא היתה אוהבת.
|
היום אתם חושבים שאני פחדנית, פחדתי מהחיים.
או שאני אמיצה, העזתי לעשות מה שפחדתי ממנו כל כך.
היום אני כבר לא איתכם, נטשתי אתכם.
היום אני במקום טוב יותר.
|
אני לא חולת נפש, רק משוגעת.
... ושקט.
אף אחד לא מדבר.
רק אני.
|
וכשהכל נגגמר וכולם הלכו
נשארתי לבד באולם הריק
|
מחליטה לכתוב סיפור, מפסיקה בקפיצות כדי שהכתב ייצא קריא.
לא מצליחה לחשוב על התחלה, מקשיבה לרדיו, רוצה להתחיל לכתוב את
הסיפור.
מבקשים מהנהג שיגביר את הרדיו, עכשיו הרעיונות בכלל לא יבואו.
|
ג: אפשר?
א: גם אני רציתי.
ג: אז ביחד?
א: ביחד.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
לפעמים אנשים
באים וכותבים לי
כל מיני שטויות
בסלוגנים. דברים
לא רק שלא
בעברית תקנית,
בכלל לא בעברית.
עוד מצפים
שהסלוגנים האלה
יופיעו. מה הם
חושבים שאין כאן
מיון? הם חושבים
שיש מיון אבל רק
לחברים שלי? אני
אין לי חברים.
גם הטעם שלי לא
משהו.
אחד שמאשר את
הסלוגנים |
|
