|
ילידת 1982
"הצדק הוא מרכז, ואין העולם מתקיים אלא בצדק" (רבי
משה אבן עזרא)
משפט חזק, וכל כך נכון, רק כמה חבל שנכון רק
בתאוריה.
יותר מידי אנשים עם יותר מידי דעות מנוגדות בשביל
שכך יתנהל העולם, אף על פי שהעולם יכל להראות לגמרי
לא רע.
I can't believe it is the end,
It would never be the same again.
Friendships end when people want
Not from a physical fact.
|
ואחרי זה גם נשלים
נשכב לאיזה סקס מרדים.
ובבוקר נקום מחובקים.
|
האין
אף פעם לא ינתן,
אחרת יהיה,
ויהיה הוא סיפור שונה.
|
ועד כמה שהורידה בגדיה
וחשפה את חמוקיה
הוא סירב להגיע
|
הוא אף פעם לא נגמר
רק במוות המר.
יש רגעים שבו חושקים
ויש כאלה שאותו מגרשים.
|
בוכה,
שעכשיו רוצה.
בוגר,
רוצה ולא בוכה.
איפוק לראשונה חווה.
|
חשבתי,
שבמקומות ציבוריים
אין מקומות שמורים
|
דווקא עכשיו כשבא לי נורא,
דווקא מחר כשאני לא יכולה.
|
בכי מר,
ויש גם מתוק.
יש דמעה רגישה,
וכזאת של צחוק.
שמחה עם חיוך
|
בוא אדם יקר,
התעלם נא מהמר.
חברים לעד
נאמר...
|
איך היצורים החיים
יודעים להבדיל בין מה שמותר למה שאסור
|
הוא כזה שסגור מבחוץ,
הצבע מחסה,
|
עם טנקים בפנים,
עם רובים מכוונים
ואחר,
טקסים מלאי רחמים,
על אותם הימים.
|
ניתוק,
שקט מחשבתי.
ששכחתי לומר דבר זה או אחר.
זה לא משנה,
זה קשה להבין
כשאתה לא פה לידי.
|
כעס על אותו האדם,
כעס שמלא בזעם,
אשמה לא צודקת
|
היה לי פעם כתם על הגב,
כולם אמרו לי שנמרח לי שוקולד.
היה לי כתם כזה שניסיתי להסתיר
חשבתי שיש לזה מראה מבחיל.
|
לא נעים לי להודות
שאני עונה תשובות לא נכונות.
לא נעים, כשעושים טעויות
|
משמעות החיים
כשאלה לא קיימים
סביב השעון אנחנו חיים.
|
זאת רק ההתחלה
ככה אמרה.
אמרתי, זה ישאר,
היא צחקה.
|
אמצע של הסוף,
או הסוף המוחלט של הסוף (המוחלט).
ומידי פעם חוזרים לנקודה היפה,
|
מה אנשים רוצים לשמוע,
על הזיון האחרון.
עירום, לעשות אהבה,
מיטה, גבר, אישה.
|
עוד ילד וילדה הרוגים,
בזמן שהזקנים עוד חיים.
|
היה לי פעם דמיון
עכשיו זה בגדר זכרון.
זה זכרון של ילדות,
בה הדמיון הוא סוג של התמודדות.
|
התאהב גבר באישה,
ואישה,
בגבר...
|
אנשים מתים,
מתפוצצים או נרצחים.
מחר אתה
ואם לא אז בשבוע הבא.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
