|
אני חושבת שנולדתי.
אני עדיין לא בטוחה בקשר לזה, אבל אמא שלי טוענת
שכן, והיא בדרך כלל מקור אמין.
אז דמיינו לכם לילה. או בוקר. מה שתרצו. אני עצמי לא
זוכרת מתי זה היה.
דמיינו לעצמכם את ה-23 במאי לפני המון המון שנים,
ודמיינו לעצמכם אמא ואבא נרגשים, עם כתובת "הורה
חדש" על המצח, שנתקעו עם יצור וורוד וצורח.
כמעט שש עשרה שנים עברו מאז, והיצור הקטן והצווחני
הפך לנערה מוזרה עם המון שיער שחור פרוע, שאוהבת
מאוד לכתוב, לצייר, לדמיין, לנגן על גיטרה ולקרוא,
ושמשתתפת כבר שנתיים כמעט בסדנאת כתיבה בבית אריאלה
עם נאוה מקמל עתיר בתור מדריכה נאמנה, ונוער איכותי
שיודע מה פירוש המילים "הומור" ו-"אירוניה דרמטית".
אוהבת לשמור על אופטימיות וילדותיות נצחית, ומתכחשת
בכל מחיר לעובדה שקיימים אנשים רציניים בעולם.
האוטובוס רעם לו בשלווה של בוקר בזמן שאני הבטתי מסביבי. הייתי
ער באותו היום לכל זקנה חביבה שעלתה אל האוטובוס, ולכל ילדה
קטנה ומבוהלת שהבינה שהיא מאחרת לבית הספר, ולכל בני האדם
העסוקים, הבודדים והנטושים ברחובות.
|
מחסום כתיבה היא מחלה (קטלנית לעיתים) שיכולה לדבק כל סופר,
בשלב כלשהו בחייו. שיגורה הופתע כשזה קרה לו. ואז הוא נלחץ, כי
הוא היה אמור לכתוב טרגדיה תוך חודשיים, וחודש אחד כבר עבר.
|
"פוטר הארי," הקראתי. "בן 13. חובב חצילים, בטטות, ושקדים.
שונא דלעת. לא אוהב ביצפר. חברו הטוב ביותר- טום רידל. שניהם
אוהבים שוקו חם על הבוקר, טלפונים, ונודלס. לשניהם יש אלרגיה
לינשופים. שניהם חושבים שדאדלי דארסלי הוא האנורקס היחיד בקרב
כל קהילת הקוסמים"
|
הלבנה המוכספת
תסמיק בסגול
למראה פינצ'ר מעודן
המיילל בהערצה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
"איק"
ץ סופית תקוע
בלוקר. |
|
