|
איש: "בבקשה. תשחרר אותי..."
|
"לא התכוונתי לפגוע", אמרתי ונגעתי לו בעדינות בכנפון.
|
"אני כתב ערוץ הטלוויזיה הלאומי של נפאל."
"לכבוד הוא לי להתראיין לערוץ הטלוויזיה הנפאלית."
"תודה." אתנחתה קלה. "אדוני, לפני כרבע שעה קיבלתם, אתה
וצוותך, את הפרס הבינלאומי והיוקרתי ל'פיתוח טכנולוגי בטחוני
לשמירה על חיי אדם'. איך ההרגשה?"
|
השר: בוקר טוב לכולם.
משדר אליכם את שידור הבוקר השר לענייני איומים אסטרטגיים.
בתום שבוע ממינויי לתפקיד ברצוני להכריז קהל עם ומקלט שסיימתי
ללמוד את התפקיד ואני ערוך ומוכן לטפל בנושא האיומים
האסטרטגיים.
|
"אדוני. שמי יפעת. אני מבינה שאתה מאחת מיחידות הצבא. אשמח
לעזור לך אם תזדהה במספר האישי שלך או במספרו הסידורי של
המכשיר שבגללו התקשרת."
|
זמרת: שלום, זו הוועדה לבחירת זמרת המלחמות ?
א: כן.
ב: הגשת טפסים ?
זמרת: לא. אני רואה שאין תור, טפסים זה הכרחי ?
א: הכרחי הכרחי. הועדה בוחנת את המועמדים בכובד ראש.
ב: לא רק בכובד ראש, גם בכובד עין.
זמרת: טוב אז אצא למלא את הטפסים.
|
תן לי אחד צ'יפס אחד ירושלים וקולה
בלחמניה ?
|
בקיצור, נכנעתי ואני משתדל לא להיות בסביבה כשיש חשש שהם
יגיעו.
הטלפון הקבוע של אשתי למקום העבודה סביב השעה שלוש "מתי אתה
חושב שאתה בא הביתה ?" מפעיל שרשרת שיקולים שכל המניע אותם הוא
פחד טהור.
|
חיים שמעת ? החי טק בספארי מת.
|
חברה קדישא : אנחנו מדי פעם עושים סקרי דעת קהל ובסקר האחרון
ראינו שהקהל לא ככ מרוצה מה גם שאין כמעט לקוחות חוזרים.
|
"הלו קפטן, קפטן בוא מהר." קרא הקצין הראשון. "אני רואה אדם
שמתאים לתיאור שאנחנו מחפשים."
הקפטן מתבונן מבעד למשקפת.
|
לכבוד חג השבועות יצא כתבנו אל האחו לפגוש את אחד מרועי הבקר
האחרונים שנשארו בארצנו.
כפי שהנכם יכולים לראות הרועה רכוב על סוס ערבי, חליפת עסקים
לגופו, כובע בוקרים לראשו, שני כלבים נשרכים וכמובן אקדח.
בוקר-קאובוי יהודי מודרני צמח פה מאז עידן רועי העיזים הת
|
אזרח מן השורה: שלום דוקטור, אני רוצה לבדוק אם קיימות אצלי
תופעות של פריחה.
דוקטור: תרים בבקשה את החולצה. ה...מ...מ... כלום. אתה יכול
להסתובב בבקשה?
אזרח מן השורה: בהחלט.
|
ניצנים של פרחי קיץ מבליחים את קליפת המגן.
מציגים מחווה של רגע בינות למחזוריותו האכזרית של הטבע.
|
העיתוי לא ברור
המשמעות - כן!
זה יתכן?
כבר?
|
הוא הרגיש איתן נוח, ממש איתן.
אבל שבחן בקפידה, הוא ידע.
הן לא שלו.
|
אֵבֶל
מוּצַר מַדָּף.
קַח אוֹתוֹ לְשָׁבוּעַ, אוֹ לְכָל הַחַיִּים.
לְהַחֲזִיר, אִי אֶפְשָׁר.
|
בגרת. האכזבה זוחלת אל מקומה הרווח בבני האנוש.
לא עוד בכי מיידי מחוסר סיפוק.
דמעות שמבינות כי לעולם דינמיקה עצמאית,
שאינה חופפת תמיד את המאוויים הפרטיים.
|
יובלות הם עומדים באותם עמקים
עם אותה שיכחת משפחות.
|
והוא גרניט.
עומד שם ולוטש עיניים,
ממעמקי האדמה יצא.
בוחן את סביבתו אולי עוד דקה או שתיים
|
אין לי צורך להביט בלוח השנה
או במעשי חובשי הכיפה בכדי
להבחין שיום כיפור בפתח
|
צריך למצא את הרוח הנכונה בכדי להדליק אותך
בעדינות, לאט,
מהכוון הנכון,
המעניין...
ואז את פורחת.
חיוך עולה על דל שפתותיך,
לחייך מסמיקות באודם רב חן.
|
אני לא זו שנבחרה לשכב לידך,
אבל כנראה היחידה שיודעת מי אתה.
|
לו יכולת היית דואגת לחיות יותר מעונה אחת ?
|
כספר ללא מקרא אני נושא עמי את סודם
לאן אובילו?
|
היי גוזל, אל תעזוב את הקן!
יש עוד המון אהבה בשבילך.
|
לא עצרתם את הילוליכם לשמוע את אשר קרה,
במקומות בהן קרן שמש לא הגיעה ואור ירח זרה אימה.
|
הערכה תוביל לבחינה
בחינה תוביל להקשבה
|
הרב היקר יחליט,
הרב היקר יקבע.
הרב היקר יאלץ,
הרב היקר יפרש.
|
עוד רגע ההווה יהפוך לזיכרון מקוטלג,
שרק אחד החושים ישלפו בגין צורך מיוחד
|
קריעת גוף ניבטת מתוך שכבות החורף
מבעד מעיל גופיה וסודר מציצה....
|
כשר אבל מסריח הוא שיקר,
רגע לפני שהקיא את השעות האחרונות.
בסדר הפוך הן פרצו, אחת אחת,
משפריצות את טמטומן המבוקבק.
|
בית קברות זה ממש ביזבוז
שלא לומר בוז
|
שעון שנוקב חושים,
השעה שלושה חושים ועשרה גירויים.
|
אקרב אז בשקט לצור מיטתך,
ללחוש שתי מילות אהבה.
ואז ביודעך כי אבוא למפתן,
הושטת יד מרגיעה.
|
מייל, יומן, ישיבת הנהלה.
מזוודה,חיבוק, נשיקה, נשיקות.
מונית, טלפון, רשימת משימות, טלפון.
שומר, כרטיס אשראי, נתב"ג.
|
הכבוד יצא לעבוד
מחפש לו ערס קטן עם משקפיים.
רצוי אחד נמוך קומה,
|
כיכרות ניצחון הן פתרון ארכיטקטוני,
להצגת אלפי קברים בשורות.
אפשר לנסוע במעגלים אין קץ,
בלי לראות משפחה אחת בוכה
|
סימטריה אורבנית נושקת אין סוף,
מטפחת גורדים לשחקים.
גיבן אופק רחוק ושוקק מאדם,
מאחד שני צדדים מקבילים.
|
רק בחדר אחד עם תריס מקולקל
יושב גנרל רב דרגות
אצלו עוד חשוך והגשם יורד
ואין הפוגה לעשות.
|
עטופה בשלל צבעים סינטטים,
לא מתביישת לקרוא למגוון סרסור וחלאה.
היא המאדאם של המדבר נערי,
דע כשאתה בא לפתחה.
|
לנערי הפוסטר שלי יש פתאום זקן.
שיער שיבה שם מרחוק ובבית ילד לא קטן.
המילים ינגנו, השירים יעלו חיוך,
יזכירו איך במסיבה ההיא, ברחנו יחד אל הגן.
|
מכות האיזמל ושטיפת המים,
חורצים רק סדק צר בתבנית היסוד.
|
ממליגה קצר ותפוח אדמה,
נשטפים בלימון ושום על שמנת כבדה.
צלחת חרסינה עם פרחים ורודים.
"טבח זוועתי היה" השכנים אומרים.
|
מביט מלמטה ואומר: סיימתי.
אתם יכולים להמשיך.
אני תרמתי את חלקי.
|
ראש חמור ושני סוסים מצאו עצמם שם מתכנסים,
דנים בכובד ראש ודלי במצב הנוכחי.
אולי לפרוש אחד אמר,
זה לא כדאי, שני גמר.
אז בוא נצא לרחוב למחות, אולי נמצא שם עוד חיות
|
בחום דברים מתפשטים גם אתה
אולי עכשיו איזו חומר סקסית נהנית מניחוח גופך
פיזיקאי זקן מרים ראש במעבדה
הוא שוב הוכיח שכשחם מהירות הפרידה עולה.
|
הכול עוד שם.
אהבה קטנה, ארוחה דשנה אנשים זרים.
שביב ריח
|
שם, בין הקברים יש עוד מקום.
ריבוע. לא גדול, לא קטן,
ריבוע מסומן.
מסומן במה שאין בו.
|
זו המונה ליזה,
מציצה בחיוך אניגמטי מתוך מסגרת אל הלובר,
מתבוננת בנו, דוממת, מחייכת סוד.
|
לא כיין מתכונתם, לעולם לא יצאו לאוויר החופשי...
|
זו נפגשת בדרכה,
עם פר עמל בלחיכה,
שמוכיח גנרל על קנקנו.
|
פרולטריי כפופי הגב,
מובלים על גלגליו.
מדור ל דור אותם יוביל,
את המשק להציל.
|
לחזור לשם...
אזור מוקף דמיון ומגודר ברחם.
|
תני לנפשך מרגוע
היי שלווה עד תום
הוא בנמל ביתך לבטח ישכון.
|
חסדייך תמו, גואלייך כילו זמנם.
אדמת גופך נתת, להרוותה דמעות ודם.
אהבתך, שאין מוסר בה, נתת לכל צמא חיק,
וגרעינייך פיזרת לכל עובר צוחק.
|
היכן מאוחסנות נשיקות לאחר נתינתן?
נערמות להן שכוב שכוב בכיס
|
סוחר הנשק שלי גר ממול,
מחזיק בבית חתול.
לא עשיר ואינו טס במטוס פרטי,
כמוני, קונה חלב מהמקרר השכונתי.
|
הי, כבר קר.
תנו קצת לנוח, לשקוע פנימה בפוך שאך זה נפתח.
היה קיץ ארוך ומזיע וסתיו הפכפך.
|
תנו לה לנוח עוד כמה דקות.
|
ושב על הכורסה מביט באותה תוכנית.
מרחף מעל מלל המילים היוצאות מפיו של שדרן תורן,
ואת לידי, כפך בכפי
ובכל זאת יצאת לטיול.
|
הו עזה שלי. יפתי.
בת סרסור ושלטון.
פתחי חגורה, זרקי לי תחתון.
|
DNA עוטף עצמו בגוף.
גולם רב שנים, בעל מרקם שברירי וזמני
|
הכל מדיד, שפיט וניתן למבחן,
בחוקים ברורים על גב הסדן.
נשמת העם מעוצבת בידו של אומן,
פרגמטי, שיתכן ומעולם לא נשם.
|
כי לעולם,
עוד תבוא רוח חורף ותנשוב בעורפך.
תטיח גשם של זיכרונות דומעים.
|
רק עור וגידים על גיבוב עצמות
|
בית היציקה הוא משאת נפשנו ולא מלון זוהר במדינת ענק...
|
בעיתות ההן, שהשמש חדלה להאיר,
עמדתי לפניך.
ערום ועריה נושא תחינותי.
ואין משיב בם.
|
רבי עקיבא, נוח בשלווה.
דע כי צעדי הפוסעים
מדברים בך בענייני דיומא
|
גלונים של קפה במגוון טעמים,
מנסים להקהות את החושים.
|
רייטינג אהובי
אהבה אסורה במחשכים.
בינות אלפי גווני טעם,
בך בחרתי למיטתי.
|
תמסרו לאדריכלים שרחובות בור אינם פורחים.
שאין דבר כזה מעלית בינות לסביונים
|
שיהיה פה שצריך.
שלא יחמיץ פגישה,
שלא יחמיץ פנים
|
נומו ילדי הניחו ראשיכם,
אמכם ואביכם שומרים עליכם.
מפני חבר אכזר,
מפני המחר,
|
זוחל לו השקט לאט.
מתחת לסדק הדלת,
מבעד חריץ החלון,
אוכף את משטרו המחמיר.
|
הרי כשנמצאת היא,
נפרטת זו מרגש גדול לשלל פרטי יום יום מלוקטים
|
לקום מוקדם לשדה זה מעייף,
לקום לפני עשר זה מטרף,
להיות עצלן ו cool,
גיל'ט במכירת חיסול.
|
תן לה ללכת, לשוט מעל גבעות ועמקים צבועי ירק, אמרו.
להיות ולחדול נועדנו.
וידעתי, אם אעזבה לא תחזור.
|
הם רצו תמונת ניצחון.
כזו שמצטיירת יפה, עם דגל מונף על גבעה.
אפשר גם איזה סמל שלטון שצבוע בצבעים הנכונים.
הכי טוב זה נאום חוצב להבות על פסל ממוטט.
|
תן אות, תן סימן.
לכוון הרוח הנושב, לגובה הגלים.
לאור בקצה המנהרה או לפגע רע שבא.
שנוכל להתכונן.
|
דובר עברית - תעריף שעה הוא.
דובר אנגלית ארה"ב- תעריף שעה כפול המרחק ב GMT.
|
"כשאהיה שוב תינוק אשחק במשחקים של קטנים".
הסברת לי בצורה משכנעת כיצד לימדו אותך בגן על מחזור החיים.
שמש, מים, תולעי משי...
|
לעמוד בפקק בכביש 1 כי 443 סגור
|
חייל מיחידה מובחרת ברח בתחילת סדרת שבי.
|
|
|
בישול גדי בחלב
אמו אינו עינין
לאלוהים בלבד
בשר וחלב אינם
איסור יותר
משהינם רמז לכאב
עירבוב התחומים. |
|
