|
איש הצללים
 
יליד 86 ,מתגורר במרכז הארץ . חותם את יצירותיו תחת
השם הסיפרותי "איש הצללים" .
אם מישהו היה מנסה לתאר אותו בכמה מילים זה בטח היה
משהו כמו :"לא צפוי , בעל דמיון פורה, חובב שירה ,
קעקועים וציורי קיר. הוא עוד לא ניסה אף אחד מהם אבל
בנתיים הוא מתעסק בלכתוב שירים וסיפורים קצרים מנסה
לצייר קעקועים ומידי פעם איזה ציור על הקיר .
היה חם. אני נזכר בחום שהיה אז וזיעה מתחילה להופיע לי על
המצח.
לחות של 70% לכל הפחות. השמש עמדה במרכז השמיים והכתה בכל החיי
על האדמה אפילו בצל היה חם ואי אפשר היה לברוח ממנו.
|
בום! ההצגה מתחילה!
"20 שניות שלשות בחוץ!" אני נובח.
וכולם נבלעים בשנייה ונעלמים למחוץ לאולם.
|
לפני כמה שבועות או אפילו כמה חודשים, אני כבר לא זוכר במדויק,
פגשתי בחורה צעירה, שחורת שיער וחומת עיניים. כבר מהפעם
הראשונה שראיתיה ידעתי שהיא סוג של סימן מאלוהים שהנה האהבה
דופקת על דלתותי הנרקבות והנעולות.
|
במרכזו של גן ירוק ומלבלב, על כיסא נוח כחול ישב לו זקן חביב
וליבו טוב עליו.
הרוח הקלה נשבה בגן וליטפה את שערו האפור המלבין.
השמש חיממה את גופו הכחוש והציפורים שרו לו מזמורים.
|
הוא הביט על העמק ובעיניו דמעה .
על העמק ירד אז השקט , השקט שאחרי הסערה .
הערפל התפזר והשמש יקדה ,
שלחה את קרניה ואת בשרו המעונה חרכה .
שערו המאפיר התנופף לאיתו ברוח שנשבה
ובגדיו השחוקים העלו ריח צחנה .
|
טיפות הגשם הגדולות הקישו בחוזקה על החלון. לרגע היה נדמה, שהן
הולכות לשוברו.
מהמטבח עלה ריח התבשילים וכבר היה אפשר לשמוע את אימא מסדרת את
השולחן .
קול שקשוק הסכו"ם וחריקת הכיסאות מילאו את הבית. בחוץ הכול
רטוב.
|
דממה. 2 כדורים בחזה והוא נפל על הברכיים. הכדורים טסו ופילסו
את דרכם לעומק החזה עד שהתנגשו בלב בעוצמה. היא המשיכה לעמוד
שם, מביטה בו ומחייכת, מחייכת את אותו חיוך שכל כך אהב. היא
הביטה בו עכשיו, על הרצפה, גוסס ומתבוסס בדמו.
|
האוויר היה לח ודביק. טיפות זיעה החלו מופיעות על המצח.
מזג האוויר לא היה חם במיוחד אבל הלחות העיקה.
הוא הרגיש איך לאט-לאט האוויר שלו נגמר. לחץ אדיר על החזה.
חוסר שקט, הוא לא מצא את המקום שלו. הוא חשב שאולי אם ידליק את
המזגן המצב ישתפר.
|
נכתב בעקבות המלחמה בלבנון .
הכתיבה מתבססת על אירועים אמיתיים .צוות בית החולים ממתין
בדריכות, שתי פרמדיקים כבר פותחים אלונקה.
התלחשויות מספרות על פצועים מלבנון ועל הלחי זולגת עוד דמעה
מרה.
|
מתעורר בלילה וזיעה קרה שוטפת אותי.
שוב אותם קולות חוזרים אלי ועולים עמוק עמוק מתוך הראש.
לפעמים נדמה שזה אמיתי ואני שוב נמצא שם.
כמו באותם לילות ללא שינה בציפייה מרגיזה לאזעקה.
|
זה הסתיים בשתיקה גדולה .
כל כך גדולה שהיא נשמעה למרחק .
נחתם פרק גדול ומשמעותי שהשפעתו כנראה לא תפוג לעולם .
הידע שנצבר הוא עצום , כזה שמשנה את השקפת העולם .
|
כמו ערפד בלילות אני מתעורר
עיני נפקחות וראשי בוער
נוצצות באור החשכה
מתעופף לי אל מחוץ למערה
שופך את לבי על פיסת נייר
מוצא לי מקלט על צלעו של ההר
|
את שורפת שעות מתות מול המחשב בסופי שבוע
בתקווה למצוא מפלט לאכזבות ולתסכולים שאותם עברת
מנסה להסתיר פצעים וצלקות שמשום מה מסרבות להגליד
תמונות משפחתיות בבתי זרים שורפות אותך מבפנים
גורמות לך להרגיש שונה במקצת.
|
כשזה קורה האדמה מתחתי רועדת
הכול מסביבי אחוז תזזית
ראשי הולם בחוזקה
ולבי פועם ללא הפסקה
|
מסתכל לשמיים הגשם מכה בי
ללא רחמים אותי הוא מפיל
זורע עמוק בתוך האדמה
הטיפות כבדות את גופי שוברות
עומד בגשם ומחפש תשובה
צועק לאל שיביא עלי ישועה
שישמע תפילותיי שיראה את סבלי
האם יש לעולם הזה יש תקווה ?
|
הגורל מחליט בשבילך אך אתה חייב להילחם בו .
תוקיר את מה שהוא נותן לך. תעריך את זה אבל לעיתים תדע שההשלמה
עם מה שהוא נותן לך , גורמת לך להפסיד דברים שתתחרט עליהם כל
יום , כל שעה , כל דקה , כל שנייה .
|
הלקה בי אלוהי, הלקה בי עוד מלקה
הלקה בי שאצעק, הכאב לי שאזעק
הצב לי עוד מכשול בדרכי אליך.
|
כשאדם על סף שבירה
ואין לו עוד תקווה
הוא כורע על ברכיו
מביט לשמיים ודמעה בעיניו
|
שוב, כמו בכל לילה, אני מוצא את עצמי כותב אליך.
כמו בכל לילה אני בה לפרוק אצלך את הכאב ואת אותי שומעת יושבת
בשקט ולי את אוזן קשבת.
תמיד מקשיבה, לטוב וגם לרע. את לי מפלת בשעון יגון ומצוקה.
|
כי יש לי חזון ויש לי מטרה
אבל אין לי
אין לי אהבה
|
עמדתנו שם על הגבעה
הרוח ליטפה את שיערך השחור
על עינייך הכחולות לחלוחית ודמעה
אמרת לי שאת כבר לא יכולה
את הפרחים השלכת על האדמה
והלכת לי אהובה
|
אני לא מי שאתם חושבים שאני
אני סתם עוד בן אדם
איש לא ידע איש לא שמע
האיש שמאחורי המסכה
|
בודהא אמר פעם שאחרי כל טוב בא רע ואחרי כל רע בא טוב. אז בעצם
יהיה טוב, כי חייב להיות.
הגעתי למסקנה שהדרך אל האושר ואל ה"טוב" רצופה מכשולים, ואחרי
כל עלייה שנדמה לנו שהיא היא העלייה הקשה שנתקלו בה אי פעם
תגיע עוד אחת שיותר קשה
|
כשהגשם יורד והטיפות הקטנות מתפזרות לכול עבר
יש הטוענים שכול טיפה שונה מהאחרת
אך במציאות ההפך הוא הנכון . כול הטיפות שונות זו מיזו .
יש כאלה שונות בצורה , כאלה השונות במכלול שלהם , שונות ברוחב
שונות בצורת הנפילה ואפילו בעוצמת הפגיעה .
למרות כול הש
|
התעייפתי , החלטתי לפרוש מהמרוץ .
אני מרגיש כמו נמר זקן שכוחו ותהילת עולמו נלקחו ממנו .
פעם היה המהיר שבחיות , כאשר הוא רץ איש לא היה יוכל לעצור
בעדו .
היום השרירים כבר כואבים והנשימה כבדה . מוותרים על המאמץ מראש
.
|
הרגשת האשליה שאפפה אותו גרמה לו לאבד את תחושת הזמן.
בעודו יושב בוהה בצג המחשב ממתין בצפייה דרוכה לטלפון ממנה.
השעות חלפו ומתו, מחוגי השעון סבבו לאיטם אך קולה המתוק והרחוק
לא נשמע .
|
בדידות ארוכת שנים מובילה אותך למסקנה שמשהו בך לא בסדר.
בורג קטן במערכת המתוחכמת שעונה לשם שלך נפל והפך את היוצרות.
|
מילים. מילים שמתחברות למשפטים. שמתחברים לפסקאות. שמתחברות
לשירים.
כל מילה כאש, את הלב היא שורפת. כל מילה כמו סכין משוננת את
הלב היא מנתצת.
כל מילה חדה כמו חרב יפאנית שביד נעשתה.
המילים מתחברות לשירים, שירים עצובים, שירים של בדידות
|
התעייפתי מהכל כבר .
התעייפתי מלצעוק .
התעייפתי מלשתוק .
התעייפתי מלריב .
התעייפתי מלהרביץ מכות .
העייפתי מהרדיפה אחרי הכסף
התעייפתי מלנסות לגרום להכל להצליח
התעייפתי מההצלחות .
התעייפתי מהכישלונות .
|
התסכול נוגס בתקווה, מחרסם בה לאט לאט, מוריד פיסה אחר פיסה.
הוא מתחיל במחשבות על איפה אני לא בסדר וממשיך בדימוי עצמי
נמוך. השלב הבא זה בד"כ איבוד תקווה ועל השלב הבא אחרי אני
אפילו לא רוצה לחשוב.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
ליפה זה לא
אוכל!
חרגול לכינה
נחמה |
|
