|
אני לא כמו כל האנשים..
הם הצל שלי
הם האש שלי..
בסוף היא תכלה אותי
אדם גדול אשר הופך את לבו קטן
לבו הופכו לתן
לאוכל נבלות, לצבוע
למדדה מפוחד בעקבות אריות
|
את כל אשר כתבתי
אספר לרוחות
את הרוחות אמסור לידי רודפיי
אותירם מאחוריי
אני
|
באותו יום הוא מת
ואיש לא שמע
חרשים כולם!
|
טרם ביקעת את סכר לבי בעוז,
הייתי בודד,
בודד ושלם ולא ידעתי בדידות
|
ויבוא הרגע
בו, העט יראה את משכנו,
להבת הנר תתייצב על מקומה,
השדים ירפו מאחיזתם הנוראה
ואת תפני גבך, מתוך הבנה
|
גם אותך בלבי
לא אמצא
את מקיפה אותו ועוטפת
ולעתים חונקת מרירה
לעולם ממך לא תהיה לי
גאולה
|
באותה העת יבוא דבר
אני אנשא אל מעל
והשיירה תמשיך להיאבק מאחוריי
וצליליה כבר לא יהיו שלי
|
כשהלילה יבוא אל חדרך
את תישני.
הוא ירכן לנשקך
וימצא על מסך עינייך העצומות
חלומות פסיכודליים מוקרנים.
|
אדם המבקש לשכוח רגלו
במהרה יבקש לשכוח גם לבו
לכן לך יחף, אחי!
|
כשהקומקום ירתח
ובעלך יצרח
אני אותו ארצח
ואסיר דאגה
|
אף פעם לא היה עוד סוף
אך אני חש שהנה נעלמה ההתחלה
|
על אדמת מים חמים
נמנמה ילדתי.
היא נחה בשמש, אבל לי כאב הגב.
|
תן לי זמן מועט עם עצמי
ותראה איך אש עולה, בוערת
ומכלה את עצמה...
|
אם אתן דבריי
בידיי אלו הנגועים בפחד
כאילו לא נתתי דבר
|
|
|
