|
אין דבר כזה גורל. יש רק בחירות מוטעות.
ב: איך האישה? הילדים?
א: כולם בסדר.
ב: חבל. ואתה?
א: מסתדר, זורם עם החיים.
ב: זורם בנהר החיים? יודע אתה שבסופו של הנהר ממתין המפל?
א: נגיע לגשר, נחצה אותו.
ב: אין שום גשר, יש רק נפילה לתהום בלתי נלאית.
א: האומנם?
ב: חיובי.
|
היה זה יום ראשון חם מאוד בין בניית האולפנים של ערוץ אחד,
בהפסקת צהריים של פועלים תאילנדים וביניהם צב מאומץ, שלא שתה
את כל מי הביוב ולכן, בניגוד לצבי הנינג'ה, לא יצא סופר-גיבור
אלא פועל בניין שכונתי שגודל ע"י תאילנדים. כבר בהיותו צב
קטנטן עם שריון שעשו עלי
|
יובל באמת היה בלתי שפוי, אולי אפילו טיפש, אבל הוא הביא הרבה
גאווה לכולנו. אני ויובל חברים טובים עוד מהתיכון, התגייסנו
ביחד, עברנו את הגיבוש ביחד, וקיבלנו את הכנפ"צ, הכומתה והסמל
ביחד. עשינו מבצעים ביחד, כבר הסגרנו כמה מחבלים, יום בג'נין,
שלושה ברפיח, עובר
|
לדעתי הסיפור הקצר הכי טוב שכתבתי באמת שכדאי לכם לקרוא
יש בו גם מסר על החיים גם ביקורת ובנוסף להכל הוא מהנה
|
סמטאות הודו 2001, דמות עם כובע שכבה בחוסר אונים כאשר היא
צועקת, בבקשה, עיזרו לי, אבל בגלל שזה היה בשפת המומינים אף
אחד מההודים לא הבין.
|
בתמונה שעל המזנון נלכד רגע מתוק,
הרדיו מנגן את השיר העצוב והאהוב,
הרוח עומדת מלכת בסקרנות וחשש בין ענף לענף,
השריקות מפסיקות, כל מה שהיה קרוב - רחוק.
|
בניינים גבוהים,
ילדים זורקים אבנים
מהגגות
הכביש מתמשך ונעלם בפיתולים,
אנשים הולכים
כועסים ברחובות.
|
הגננת שלי, תמיד התלוננה, כשהייתי צובע בתוך ציור, הייתי יוצא
מהקווים. המחנכת הראשונה שלי, דליה, הייתה כועסת עליי תמיד
שהאותיות שלי תמיד גדולות מדי או קטנות מדי. דרך המשקפיים
העבות שלה, היא ראתה עולם שכל הכיתה אמורה לגדול ולחיות בו.
דרך משקפיים כאלה יכולתי
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
כל מה שאני מבקש
זה הזדמנות
להוכיח שכסף לא
משנה את האדם |
|
