|
 342696194
יותר מעשור.
הכל השתנה,
מספר פעמים.
אז היא החליטה להתחיל מחדש, לא לברוח, להתחיל מחדש.
|
...הוא בעיקר שאל למה ומשך בכתפיו התנועה הייתה כל כך כבדה
ששמעו אותה...
|
אז מה עושה אדם מאושר?
החיוך,המבט,המילה הטובה,
ואולי הידיעה שאני פה לצידך
אוהבת,חושקת,כל כך רוצה...
|
אל תבקש ממני לפרוח,
כי כבר שכחתי איך להיפתח.
|
הלילה הירח מלא
לבן וזורח בחוזקה
אני מרגישה אושר גדול
לחשוב עליו ועליי ביחד
|
נוגעת- לא- נוגעת מזיזה את שערה;
זיכרונות. הם כל עמומים.
|
"ועם כל יום שעובר אני אוהבת אותך יותר..."
|
למה בעולם בלי צבעים
בלי ריחות בלי מילים
כשתפקידן היחיד של הראות הוא להפסיק לנשום
|
פגישה מקרית
שאת הופכת להרגל
זה לא אותו מסך זו לא אותה מקלדת
והמילים שזורמות כבר לא מסמנות תקופה של תמימות
|
עכשיו היא עומדת מהצד
משקיפה על אהובה
יודעת בליבה שגם הוא אוהב נורא.
היא כבר לא לבד
היא מוקפת בחברה
|
הים, גורם לי להרגיש...
...על סלע גדול גדול,
|
עם התבהרות המצב בחוץ...
... אתה תתפוגג עם הפשרת הקרחון.
|
נכנסת לי לנשמה
ועכשיו הכל בהיר יותר
קרעת את העטיפה
ומצאת שאין שם מתנה
|
...כך גם זכרונך במוחי הולך ומתחמם...
ואוליי הזיכרון לא כזה מוחשי
|
חוץ מלצעוק כבר עשיתי הכל
ואתה כאן ליידי חובק אותי בזרועותייך
אומר לי שהכל יהיה בסדר
אבל זה לא...
|
אני לא נוהגת לעשות כאלה דברים שתבינו, לכתוב דברים בסגנון
"יומני היקר" אבל אני כל כך אוהבת אותו...
|
"...שהיטלר ואלוהים מנהלים שיחות "שליטה על העולם"... "
|
גיבור של פלסטלינה הם עשו אותך
|
ועכשיו אני שוכבת לצד אחר חושבת על אהובתך ושמחה ומאושרת כי
יכולתי להחזיר לך כשפגעת בי במילותייך, במגעך כשחדרת לתוכי
והשארת שם מזכרת.
|
עכשיו אני לבד, מחכה שאבא ואמא יבואו לאסוף אותי אני לא כל כך
יודעת אם הם יבואו אבל התקווה משאירה אותי ערה.
|
הציפורים כבר נעלמו ואתה לא היית שם בכדי לתפוס את ידי
ולהרגיעני שזהו רק חלום ואני לא חייבת להסתיר את עצבותי.
הסתכלתי לכל עבר וכל מה שראיתי היו ביניינים גבוהים והאגם,
אותו האגם שבו אתה רצית לצוף עם הברווזים.
|
"זה שאני אוהבת הזמין אותי לרקוד...
אחר כך כולם הלכו...
אבל הוא נשאר..." אבל זה לא הסוף...
|
"עכשיו אני גוססת
למרות שאתה זה שהטחת בי את החיצים"
|
הטקסט הזה מוקדש לך לעד, לנצח, לתמיד
אלו מילות אזהרה לך
בשביל שתשים לב שיש לך קיר מול העיניים.
|
אתה כל כך קרוב
ממש מרחק נגיעה,
אבל כל כך רחוק
|
בשדה פרחים נופלת אני עם ציפורי שיר ואיילים אך הפרחים מדיי
לבנים ואת עיניי מסנוורים שחור נהייה לבן ולבן הריהו שחור.
|
"אתמול בצהריים... ניצנים שהתייאשו מלפרוח... הם יהיו מוגנים
ממך."
|
זה בערך ההמשך של היצירה הקודמת...
איתכם הסליחה!
|
שברו לה את התקווה ושרפו אותה למול שתי עינייה
והגישו לה את זה יפה על מגש של כסף והאכילו אותה את זה בכפית
של זהב.
|
|
|
עורכי בימה חדשה
האחראים על
בדיקת הסלוגנים
מוזמנים לערב
עיון (+לילה
חינם) במלון
סיטי טאואר
בר"ג.
בברכה, נעמי
סלוגנטל
(שלא ידעה שזה
שמאשר את
הסלוגנים יש רק
אחד) |
|
