|
 צוייר איפשהו בינואר 2004, ע''י שחר קלינגר. |
היתה רוצה לחשוב על עצמה כעל בן-אדם מעניין.
היתה רוצה לחשוב על עצמה כעל בן-אדם.
היתה רוצה לחשוב על עצמה.
היתה רוצה לחשוב.
היתה רוצה.
היתה.
מאמינה גדולה מדי בארס-פואטיקה.
מפרסמת בבמה עקב חוסר ברירה. היתה בערב במה פעם אחת,
זה הספיק לה for life. קוראת בעיקר מד"ב, שומעת
בעיקר מוזיקה, אוכלת בעיקר אוכל ונושמת בעיקר
ניקוטין.
(היה פה משהו, והוא יחזור, לאחר עריכה ושינוי. שמתם
לב איך שה"ביוגרפיה" יותר ארוכה ממה שבאמת נמצא?
יופי, בעסה.)
- "שכחה" מבוסס באופן רופף למדי על סיפור קצר ונעלם
שכתב עמית קלינג, וכיוון שהוא חרא חסר מעצורים, הוא
גם קיבל על זה קרדיט.
(יופי? יופי.)
מנסה להביא את הכוס אל הפה. נשפך. על הסנטר, על החולצה, על
הרצפה. מעט מים מצליחים לפלס דרכם אל הפה, מרווים את הצימאון
ומסלקים מעט מן היובש הנוראי. סחרחורת.
|
מבית גדול יוצאת ילדה קטנה אל השביל. היא לבושה בשמלה אדומה
קצרה, ושיערה קלוע בשתי צמות. היא מחייכת.
|
1. חוץ, בוקר מוקדם. גג הבית של איתמר.
איתמר יושב על הגג, מסתכל על הנוף.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
זה הכל באשמתכם
יא חארות,
ראיתם את השם
שלי והייתם
חייבים להתחכם,
אני מכיר חארות
כמוכם, רואים שם
מגניב בסלוגן,
חייבים להעתיק,
או לענות, או
ליצור דיון
ציבורי,
קאקות! זה מה
שאתם, שלא לדבר
על זה שאת רוב
הרעיונות שלי
אתם גונבים...
אבל זה בסדר אני
מבליג,
וכל פעם שמישהו
מציק לי אני
עובר לדמות חדשה
בסלוגן!
ככה לעולם לא
תמצאו אותי...
ףץךן, בסלוגן
מתחכם בעזרת
השם. |
|
