|
זוהר שכבה לבד, בחושך, מפוחדת עד עמקי נשמתה.
היא ישבה בחדר שלה וניסתה לעכל את מה שעברה לפני שעה. המחשבה
על כך נראתה לה פחות ופחות הגיונית מרגע לרגע.
|
היא ישבה שם. היא ישבה שם ובכתה. היא ישבה שם, על המיטה שלה,
שלפני פחות מחודש שכבה עליה אישה נוספת מלבדה. אבל הפעם, היא
ישבה שם לבד.
|
"היית מאמין?"
זה המשפט הראשון ששאלתי אותו אחרי שחזרנו הביתה.
רצנו המון בגשם ונרטבנו לגמרי, שנינו שקשקנו מקור, אבל במקום
להחליף בגדים או להדליק את החימום רק עמדנו שם וצחקנו.
|
אני שזיפה. כן, כן, מה ששמעתם, אני שזיפה. אני השזיפה של כל
הארץ והעולם וכן, כן, השזיפה שפתחה סניפים בכל הגלקסיות.
|
התחושה הזאת חוצפנית, שהיא באה מגיעים איתה כל הריבים והצעקות
והבכי והדמעות. אגואיסטית, רוצה להיות לבד איתי, לא מוכנה לשתף
בי עוד אנשים, רכושנית, מגעילה. כמוני.
|
רציתי לומר לך שאני מצטערת.
רציתי לומר לך שלא התכוונתי.
רציתי לומר לך שבאמת לא התכוונתי, שרציתי שיהיה לנו רק טוב.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
פעם בארבע שנים
יש אולימפידה,
אנחנו שולחים כל
מיני מתמודדים
שחוזרים מקסימום
עם ארד או במקרה
היותר מחמיא
כסף,
חודש אחרי יש את
אולמפיאדת
הנכים, שכשהם
חוזרים יש מטוס
מיוחד שמביא את
המדליות, אנחנו
הארה"ב של
המדליות.
שזה מרגיע אותי,
כי אם מחר תיהיה
התפוצצות
גרעינית וכל
העולם יפגע,
כולם יהיו נכים,
אנחנו מנצחים את
כולם.
עמוס מהמוסד
מוצא נחמה
בפרוטזה. |
|
