|
אני חוזרת בשירה כי בזמן האחרון לא ממש כתבתי.
לפני כמעט חצי שנה ילדתי את הנסיכה שלי ומאז החיים
שלי השתנו לחלוטין, גיליתי שאפשר לאהוב יותר ממה
שחשבתי.
כל השאר בשירים...
ואת באה כמו חלום
אל זרועותיי הרועדות
|
והלב מתפוצץ לאלפי חלקיקים
כשאני מביטה בך ונמסה
|
אור השחר מפזז מעליי
כמו פרפרים של אהבה
|
תמונות תמונות
של ילדות של אחרים
וגם של ילדותי
אשר בזיכרון איתי
|
הייתי ילדה בת שמונה
ואתה היית סב אוהב
האם ראית איך צמחתי
מתוך חורבן כוזב?
|
כשתשכב על ערש דווי
וזה כואב קצת לדמיין
לא אוכל להתנצל
על מה שלא יכולנו לתקן
|
העולם לבטח השתגע
אם זכיתי בכזו מתנה
|
ועכשיו את חיה ביבשת "כאילו"
ואולי יש בכך הקלה
כי מה באמת היית עושה
אם היית יודעת כמה שאת חולה
|
גוף אחד עייף
רוצה לצוף קליל
להרגיש את השלווה
חובקת כמו הילה
|
את פלא חדש ביקום הזה
מעודי לא אהבתי כך
ועכשיו אני יודעת
|
לכתוב אותך עם שחר
לכתוב אותך בנשיקת הלבנה
לכתוב אותך בחיבוק
ולקנח בנשיקה.
|
בכל נפש בעולם
ישנו צד שהוא מעונן,
מזל שקרניי השמש
יודעות כיצד לחדור אל הענן.
|
מישהו הולך לישון בלילה
וחולם שהוא ישן
עיניו פקוחות באפלת הלילה
והשמיכה העוטפת היא זו של השכן.
|
איך היית פעם
כמה כואב מבפנים
ומה באמת הטעם?
זה לא שייקרו לך ניסים
|
את פורטת בלבי
על מיתרים שלא ידעתי
מעוררת בי רגשות
שלא היו שם מעולם
|
אתה פוחד מהמילים
הם אמיצות כך אל מולך
|
|
|
"בקומך בבוקר
משתנך, פו" אמר
לבסוף חזרזיר-
"מה אתה אומר
לעצמך?"
"מה יש לארוחת
הבוקר?" השיב
פו. "ואתה,
חזרזיר, מה אתה
אומר?"
"אני אומר: מי
יודע מה יתרחש
היום."
פו הניע ראשו
מתוך הרהורים.
"אותו הדבר,"
אמר.
(פינקי חוזרת
קצת לילדות) |
|
