|
ב1988 הסיפור התחיל,
ב1995 כפית הכסף נזרקה לפח.
עכשיו יש רק מילים, בין השורות, מעליהן, מתחתיהן,
תמצאו אותן בכל מקום.
ברוכים הבאים למציאות שלי.
ולפעמים פשוט נמאס לי...
אחרי 4 שנים שכתבתי וחשפתי
אני יוצאת לחופש... מהעבר.
אתם מוזמנים לשמוע אותי:
http://www.youtube.com/watch?v=2sezu6bcffU
"כל שינוי משגרת החיים הרגילה שלה עלול לגרום לדקומפנסציה.."
הוא כתב. אוי כמה הוא צדק. המוח שלי מנתח כל דבר שהוא לא רגיל
אליו, מסבך כל סיטואציה, מחבל באופטימיות שלי, רוצח את התמימות
שלי.
|
היום ראיתי את אמא יוצאת מהסופר. המבטים שלנו נפגשו לכמה שניות
שנראו כמו נצח בין הדלתות האוטומטיות בכניסה. היא עברה עם
העגלה, מלאה במוצרים שלא ימלאו את הבית שלי.
|
ועד שניסיתי וחייכתי
אתה לקחת
את חיי
|
in the yes
you can feel the no
we think we do
but we don't know
|
הרצונות שלי
היו טהורים
אתה היית מפלצת
שרק רצתה להרוס אותי
|
הבכי נפסק רק כשאתה
נרדם
ובבוקר הוא שוב חוזר
לא שוכח לבקר
|
עדיין למרות כל הסיבות
גם לי מותר לכעוס
ואת הפצרת שלא
|
בארון תלויים בגדים
שהיא לא תלבש עוד לעולם
בעבר כעסנו
עכשיו כבר מתבגרים ומפנימים
|
רוצה להחזיק את עצמי בתוכי
התחיל רעד ידיי, לא הצלחתי
|
בוא תסתכל לאמת בעיניים
לא תצליח את דין הצדק לסובב
מה שהיה כך, נשאר לא בסדר
נשאר רק רע ורע יותר
|
אמרת שיש לי חוסן נפשי
מה? את צוחקת?
תסתכלי, אני מתמוטטת...
|
לפעמים נדמה לי שהעצב בא בכדורים שקופים
שאני בולעת ישר איך שאני קמה בבוקר
באופן ספונטני, התרגלות של שנים
אני קמה באופטימיות שלא מובנת לי
|
הפרצוף קצת לח מהדמעות שניסיתי להסתיר
אבל אני עדיין כאן
כותבת שירי אהבה
|
אני אגע בכל מה שתתן לי
ואטעם מכל מה שתציע לי
אני אפנים את כל מה שתסביר לי
ואשכח את כל הדרכים שבהם הכאבת לי
|
הפיתוי עוד מונח לו
אני מניחה לו לעצמו
|
אני חופרת עם הציפורניים בתוך הקירות
אני הופכת בלטות ומרצפות
אני מחפשת את התקווה
שחיה בליבי ולא מרפה
|
בין צליעות תקווה
האהבה זוחלת על גחונה
תחרות ריצות של דיכאון ואכזבה
מסדרון של פחד לא נגמר
|
את השארת לי כמה זכרונות מתפוררים,
רגשות אשמה ועצבים
|
עונשים מטופשים
שהוטלו עליי מבלי שחטאתי
עונשים שבאו באיחור של שנים
מחלות נפש אי אפשר לחנך
|
בפורים
כולם מתחפשים
למתים
|
לפעמים מל עושה לי הפתעות
ככה סתם באמצע היום היא באה
היא לא מחכה להזמנות מיוחדות
|
ניסיתי לנגן על הגיטרה
שיר שמח
אבל האצבעות פרטו קינה עתיקה
|
הן דוקרות את הצבע
פוצעות את הלובן
וכובשות את שטח פניי
|
אתם לא רואים? זה שקוף
לוודקה אין צבע
ואין אישיות
|
את כל הקשר בינינו
חתכת לגזרים
אי אפשר לאחות את הקרעים
|
אני אכתוב לך בכל יום
כדי שתדעי מה השארת מאחור
אולי כשתחזרי תשבי, רק את עם המכתבים
ותצמצמי קצת את המרחק
|
מזל טוב, אני מאחלת לך הרבה נחת ואושר
עושר לא יעזור לך, גם בריאות לא תשנה מאומה
הייתי מביאה בלונים אבל מה הטעם
|
סליחה ששיקרתי
לא רציתי שתדע
שאני כזאת פסימית חסרת תקווה
|
עיניים שחורות חסרות הבעה
ילדה מתנדנדת על נדנדה שבורה
|
אומרים שפיות זה לילדות תמימות, אז איך זה שגם ילדות גדולות
בלי תמימות מאמינות בפיות?
|
הרבה דיפדופים עברו שם והדפים כבר הצהיבו. עברת לספר חדש ואני
הרגשתי שאתה מתלבט אם לרשום שם את שמי. חשבתי שאולי זו רק
פרנויה קלה. אולי מחכה לי שם דף חלק, מרכזי. דף שיוקדש כולו
לי.
|
אני לא מאמינה שפעם חשבתי להחזיר את זה.
אני לא מאמינה שלא הערכתי, שלא היה אכפת לי אם אני אקבל זיכוי,
או פתק החלפה.
העיקר להחזיר את זה, לתת את זה, לזרוק את זה.
|
לא אחבק עוד עצמי
רק לך אקדיש ידי
|
כל ההנחות שלך שגויות
הפתרון שלך הוא רק זמני
די כבר, תני לי ללכת
לעזור לעצמי
|
החיים לא מובנים, לא צריך להסביר
את כל מה שידעתי למדתי להסתיר
ואף אחד לא שאל אותי דבר
אז לא חיפשתי תשובה
|
אין לי פיצול
ואף פעם לא היה
|
|
|
זה החזון אשר
חזה בועז רימר
על הבמה ואומני
האינטרנט.
-בועזיהו א' |
|
