|
לבן. שקט.
אולי אלוהים שומע?
|
הוא לא ידע לקחת,
ולכן לקח הכול
הוא לא ידע לתת,
אך נתן לי להביא עד אין סוף
|
לטעום שפתיים
את השפתיים שלו
כל כך בטוחה שהן טעימות
כי החיוך שלו מעיר נקודות גם כשהן כבויות
|
צובעת את הנוף
לוגמת כוס של יין
|
מכונית עוברת, ועוד אחת
מחכה שתעצור ותיקח אותי לכל מקום.
|
וילון צבעוני שמנסה לתת קצת חיים
ותריסים, שעם לחיצת כפתור הם לאט לאט יורדים
|
העיניים שלי, הכחולות שלו
מרצדות, מחפשות, מפשיטות
החולצה רוצה לעוף
החגורה להיזרק
אבל משהו עוצר...
|
כולו עיניים כחולות
של שמיים שלא ראו מעודם עננים
|
כולו ישוב
מתוח כמו קפיץ שוויצרי
ידיים נעולות,
מביט אל החלון - הוא לא בטוח מה לעשות
מגניב מבט
|
רוצה לצרוח כי אני לא יכולה להכיל את עצמי בתוכי.
כי אני קמה בבוקר ומחייכת מקרן של שמש
והכול זורח
ופתאום כולם כל כך יפים
|
משלבת יד במרפק
מדליקה סיגריה
ומתחילה לפמפם
|
שמש זועקת
מחייכת לבניינים
שוטפת מדרכות
קוראת לי לבוא, לעשות לה בחזרה נעים.
|
|
|
"רגע, מי זה
רסקולניקוב? זה
קשור איכשהו
לבחור מהזלזל?"
"השנון" מקשיב
בשיעור ספרות |
|
