|
באמצע הלילה השד
הופיע ואמר לקורנליה
שזה הזמן וקורנליה
שחסרת יזמה ומוכרחה
קורנליה והשד הלכו
באמצע הלילה לקטוף סירפדים
השד התעייף ופרש
לקורנליה פריחת סירפדים וקטפה
אפשר היה לחשוב ממש
שקורנליה היא שדה אדומה
.....וקורנליה לא ידעה
תמיד חשבה שעושים לה
כי היא קורנליה.
(יונה וולך האגדית, מתוך הספר "תת הכרה נפתחת
כמניפה")
דרה בשום מקום
עם טלויזיה, מכונית וכר דשא
|
שומרת עליך בזיכרוני כמו דמות מיתולוגית,
כמעין אידאל .
לא אשכח את הימים המעטים בהם נפגשנו
בהם להבתך אמנם לא כילתה את נשמתי, אך זהרה לה בצבעים ססגוניים
|
בגיל של שטויות
מתחשק לך להתפרע,
מתחשק לך להשתגע,
להתאבד לך בתוך החיים
קצת לפני קו הזינוק.
|
היא אינה יודעת, מה עובר עליה פתאום.
האם זו רק תקופה? האם זהו רק חלום?
נאבדה לה המציאות, אי שם במסכי הדמיון
רוכבת על חבלי תווים, צוחקת ללא הגיון
|
לבכות בלי בושה,
להגיע להשלמה
וסוף סוף להשתנות.
|
עוצרת את החיים לרגע
בכדי להתבונן לאחור
|
מעבר לערפל השורר
לנגד עיניי
קיימת תחושה
אשר צובטת בעורי,
הקוראת לי להתעורר מתנומתי.
|
לונה פני ירח מלאה כתמי דאגה.
|
כשאני משילה את עורי
הצבע בעיני דוהה,
והליכלוך פורץ מתוך הנקבים
כמו בורח מהשיטפון הגדול.
|
עם כפית של דבש בפי ועם עיניים חלביות
העולם יראה כה ורוד.
|
אהובתי, מתוך עולם אחר פרצי
עלי מתוך כרכי עלים
עלים ,ב-קיר-בך.
|
שב איתי אהובי
העולם כה אוהב ובוטח,
למרות שאין נחמה
לגיבור ללא חיים לשבח.
|
מה אתה רואה, כאשר אתה מתבונן בשמים?
האם אתה מחפש גשם?
האם אתה תר אחר כוכב?
האם אתה משגר תפילות אישיות אל מען לא ידוע?
|
|
|
אם כל העולם במה
אז איך זה שאני
לא משחק אותה עם
הבנות ?
מסתנוור בלילה |
|
