|
בשעה שצעדתי במדרחוב, נתקלתי בצייר מדרכות. הוא פסע בצורה
היסטרית הלוך וחזור על פיסת ריבוע דמיונית של מטר על מטר וחצי.
ברגע שהבחין בי הוא הפסיק ופנה אלי בדמעות: "את רואה את הריבוע
הזה ?" אמר והצביע על הריבוע הדמיוני. "פה היה ציור שלי.
|
"הלו, ענת נמצאת"? היה שואל זיקו בכל יום.
"לא. ענת לא בבית"! הייתה עונה אימא של ענת כל יום ומנתקת.
אפילו כשענת כן הייתה בבית.
היא קיוותה בדרך זו שזיקו יתייאש וינתק את הקשר עם ענת, אבל זה
לא עזר.
|
בציור שלי אתה יפה וצוחק
אומרים שזה לא דומה לך ומישהו מוחק
גם אם ציירתי בעיפרון
זה לא יהיה הציור האחרון
|
מה עוד אני יכול לעשות כדי לשמח אותך?
כל מה שעשיתי ואת עדיין בוכה עד שהאיפור נמרח
|
אני האיש האדום בתוך הרמזור
כשאגיד לך עצור! תעצור
|
בסרטי הפנטזיה בשחור לבן של שנות השלושים
הגיבור שהיו לו חיים נהדרים, מגלה עולם נגדי של אנשים
אבל איזה אנשים! כולם מוזרים ואת שמו הם לא זוכרים
בשבילם הוא לא קיים, אותו הם לא מכירים
|
התרנגול חשב שעדיין לא בקע מהביצה
אבל לאחר שטייל בשדה גילה שאת חייו מיצה
הציפורים עפות בחץ, אוהבים נשענים על עץ
פרפרים חיים רק יום, הקיץ עוטף בחום
|
כמו מדוזה על הכתף
משהו חלקלק אותי עוטף,
בהתחלה לא מבחינים בו כי הוא שקוף
אבל אחרי זמן מה הוא נצמד לגוף,
|
הרגשתי כמו מלאך
מרחף ומתבונן מבחוץ על מהלך החיים
נהנה לראות את האופנועים עוברים
ואת האנשים השקועים בענייניהם רצים
|
יש לי חלונות, אותם איני יכול לפתוח
יש לי משקה והזיות שעוזרות לי לברוח
יש לי דירה בה איני יכול לישון
יש לי עיניים ואין הבעה באישון
|
יש לך שיגעון של גוף
ומאחור מתנשא לו ישבן חצוף
שמרוחות עליו שעות של שיזוף
הבנים פוקחים עלייך עיניי ינשוף
|
כשאתם מרימים מעלינו רגליים אנחנו מקרצפות לכם את הרצפה
וכשאתם יוצאים אנחנו נושמות לרווחה, עכשיו תראו מה זו חוצפה!
כשתחזרו, אנחנו שוב נהיה ילדות טובות
אף פעם לא תנחשו עד כמה היינו שובבות
|
קרן: איחס!
דן: מה איחס?
קרן: זאת הכוס ששתית ממנה!
דן: אז מה? את נגעלת ממני?
|
|
|
כל מה שאני יודע
כהנא לימד
אותי.
ברוך גולדשטיין
מודה לאלוהיו. |
|
