|
קוראים לה מורן והשם השני שלה זה :אודליה
היא בת 17 והיא אוהבת תחיים
היא מאופיינת בשמחת חיים ואוהבת לחייך.
רגישה ,ואוהבת,אך נוטה להיפגע בקלות,היא כרגע עם לב
שבור ובשלבי התגברות.
היא מקווה שתהנו משירייה
ושולחת המון נשיקות לכולם..ישר מחיפה
והיא שולחת מסר קטן לכולם:לעולם אל תפסיקו לחייך!!
הם הביטו בעניים
בעניים דומעות
ידעו שלעולם הם לא יתנשקו עוד
הם ידעו והרגישו שזה הסוף
|
הילדה
כן ילדה ככה קראו לה שתמיד צוחקת ועליזה
היא הרגה את עצמה.
נהייתה חירשת לרגשותיה
|
זה קשה.קשה להחזיק את הדמעות כשהן רוצות לרדת
זה קשה להפסיק לכתוב כשהיד רועדת.
הדמעות התמימות עומדות בקצה הן מפחדות לרדת
|
קטיפה ומשי כעינך היפות
קוראות ומתרוצות רכות ומלטפות
נשיקה, דמעה, חיוך ועוד הרפתקה
הלב שייך לך נשימה ונגיעה
|
שישה מיליון מכתבים יכולתי לכתוב אם רק יכולתי.
שישה מיליון מכתבים לשש מיליון אנשים.
שנהרגו, שנרצחו, שנשרפו, שנחתכו ואלוהים יודע מה.
|
אתה מכיר תהרגשה שאתה כבבר לא יכול לנשום מרוב שהאהבה חונקת את
הגרון.זה מה שאני מרגישה
ידעתי את זה מההתחלה שאני יתאהב בך
|
היא התקדמה לאט לאט אל הרגע שבו תרגיש כאב.
|
|
|
קיץ 2001: מומו,
בנצי ויודל'ה
מראים לנו איך
עושים זאת נכון |
|
