|
בגיל שלושים ושבע נמנעתי מחתונות כמה שאפשר. ללכת לחתונה זה
כמו לגרד בכוונה פצעים שמגלידים.
|
בעיניים אכזריות סקרתי בפרוטרוט את גופי. שדי זלגו עד לקפלי
מתני. ירכי- נתחים משורגים וורידים כחלחלים. ברכיי- עיסת בצק,
וכפות ידי כופתאות ובקצותיהן נקניקיות קצרות. הבטתי בחלחלה
בדמות שהשתקפה במראה.
|
|
|
אז מה אם אין לי
חיים!
לפחות יש לי
מחשב. |
|
