|
בגיל שלושים ושבע נמנעתי מחתונות כמה שאפשר. ללכת לחתונה זה
כמו לגרד בכוונה פצעים שמגלידים.
|
בעיניים אכזריות סקרתי בפרוטרוט את גופי. שדי זלגו עד לקפלי
מתני. ירכי- נתחים משורגים וורידים כחלחלים. ברכיי- עיסת בצק,
וכפות ידי כופתאות ובקצותיהן נקניקיות קצרות. הבטתי בחלחלה
בדמות שהשתקפה במראה.
|
|
|
אין לי בעיה.
לפחות לא כזאת
שהפסיכולוג
המקומי לא
יפתור. אה כן,
ואני גם אתיאיסט
אדוק.
"השנון" ביום של
קונפליקט פנימי
עמוק |
|
