|
כוכב נופל היא בחורה קצת שרוטה שנולדה בשנת 83 שם
וכרגע גרה פה.
היא פסימית, אבל לא מפסיקה לקוות שמחר יהיה טוב
יותר.
היא לא אוהבת את החיים, אבל אין לה תוכניות לעזוב.
היא מדברת המון, אבל אף פעם אין לה מה לספר.
היא מנסה להחליט מה לעשות עם החיים שלה, אבל בינתיים
החיים מחליטים בשבילה.
אני אכנס לבית עייפה, אפשוט את בגדי, אכנס למקלחת ואחפוף את
הראש אך ללא הצלחה כי לאחר שאייבש את שערי הוא עדין יהיה שם.
|
הלכתי ברחוב מחפשת את עצמי ובמקום זה מצאתי אותו, הולך על חוף
הים הגועש יחף.
|
יש לי בעיה קשה של חוסר אמונה. אמונה בעצמי, אמונה באנשים,
אמונה בגורל, אמונה בה' ובעיקר אמונה שיום אחד אני אהיה מסוגלת
להאמין.
|
בלילה ההוא מצאתי את עצמי עומדת ובוהה בשמים.
ברדיו אמרו שנראה כוכבים נופלים, ואני התחלתי כבר לחשוב על
משאלות.
|
האנשים שמסביבי לא שמים לב למה שקורה לי, הם לא רואים את הסדק
שנוצר ומאיים לפורר אותי לאלפי חתיכות, לובשים את החולצה
המתאימה ואיש לא מרגיש, גם כך לאיש לא אכפת.
|
איך לא ראיתי את נפשי משתנה כשהסתכלתי כל לילה במראה?
|
זה לא שהשמיים רעדו
בסך הכל מישהו
עוד אחד שבקושי הכרתי
|
וזו שוב אני, שש שנים אחרי
שיוצאת אל הלילה לצוד את יקיריי
הבטיחו לי הלילה כוכבים נופלים
|
האובססיה הזו כבר רצחה שישים עצים,
בקרוב נגיע ליער ונמשיך לעבר שאר העולם
|
30 קילו של שנאה עצמית
עוטפים אותי
מעיבים לי על השמחה, המחשבות
יושבים לי על קנה הנשימה והנשמה
|
רק רוצה לעשן ולשכוח
לשכוח שבחוץ מתקיים לו עולם
לשכוח מי אני
|
החרבות יכולות להישאר בנדנן
החצים המורעלים גם אינם נחוצים לי יותר
הצייד נגמר
|
אני יוצאת מהמדבר ולפני 40 שנים של חיים והגשמה
יכולה לשמוע את הרכבת מתקרבת
היא חולפת על פניי, עוזבת את המדבר והנגב
|
זה מעיק לך על החדר השמאלי בלב
לוחץ לך על הנשימה
|
אדון ושפחה
אני ואתה
הפכנו
להיות
|
האובססיה הזו כבר רצחה שישים עצים
|
אם תיתן לי חלק ממך
אפילו הקטן ביותר
אפילו השולי ביותר
|
אלת המרפסת עוזבת מחר
האם תתגעגעו?
|
השמיים כאן כבויים
זה לא טוב לי לאיזון הקוסמי
אחרת אך אפשר להסביר את הדיכאון?
|
בסופו של יום
אתה תגמור
ואני אגמור חיי
|
חמישה חודשים רחוקים מעכשיו
אני לא אדע מי אתה
יתכן שגם לא אדע מי אני
אגור בדירה עם שני שותפים שבכלל לא יהיו שם בקיץ
|
סליחות
על שום מה?
על שאהבתי בחור השייך לאחרת?
|
מטיחה את ראשי בשולחן
מתחרה בו, מי ישבר קודם
הוא מפסיד
ואני ספגתי עד כה רק שני סדקים בגולגולת
|
מקלידה
בוכה
חיי ככתביי
כאוס מוחלט
|
ולמרות שאני יודעת שהיום אתם תגיעו
נוצצים, מרהיבים
ואני אוכל לבחור כל אחד מכם
אני בוחרת לוותר
|
אתה תמיד יודע להגיד לי את מה שאני צריכה לשמוע
הרגישות אצלך זה ערך עליון
|
אני מכירה, אני כבר יודעת
יודעת שזה לא מוביל לשום מקום
שאתה לעולם לא תהיה שלי
כי אתה לא מחפש אף אחת כרגע
|
עוד שאיפה לריאות
מהסיגריה
מריח גופו
מהאוויר הדחוס של תל אביב
|
צועדת
בדרך המהירה והבטוחה להרס עצמי
|
ואני לא מתלוננת
לא עוצרת להזיל דמעה
אורזת, סוחבת, קושרת, צובעת
את הקירות בלבן ואת עצמי באדישות
|
תמיד אמרו שאני דומה לך
האשימו את העיניים
אבל אני יודעת שאנו דומות גם בנשמה
|
ואתה יכול לעמוד מולי גם מחר
לומר לי שאני פסימית
ולהמשיך לחשוב שזה ישנה אותי
|
עשרה ימים של הבראה
או בעצם מחלה
עשרה ימים איתו
|
שולח לעברי עוד מילה שורפת
ומתרחק
תופס מחסה מהדמעות הצורבות שלי
|
אני שוב מדברת עם עצמי
יושבת איתי במסעדה
מחליפה חוויות ודעות
מתווכחת, מסכימה
מספרת בדיחות וצוחקת
|
הרבה יותר קשה לצוד צבים מכוכבים
כוכבים אני יודעת היכן לחפש
|
האם את זוכרת את הפעם ההיא במרפסת
|
ואך פתאום מאהבה
הגענו למצב הזה?
הלב שלי מלא ברעל
|
התהפכתי על הגב
הלוואי שכל שינויי החיים
היו קלים כל כך
|
מעצמו
זה כמו זכות קדימה
אם תיקח אותה בכוח
אתה צפוי לתאונה.
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
ואם אתם תשימו
את הסלוגן הזה,
אני קוגלגר על
מטאטא
הסבתא חוזרת
להשכיר דוקים |
|
