|
הוא יושב מולה היא יושבת מולו והוא מתגעגע
בשבילו היא כבר עכשיו כמו תצלום ישן וצהוב של הזיכרון היחיד
שנשאר
מקופל ומקומט כאילו שאת השניה שהוא מדמיין הוציא מהכיס האחורי
של הגינס הקרוע שלו כאילו שהוא שומר אותה בכיס כל הזמן.
הוא יושב מולה ומתגעגע מפנטז עליה
|
כבר עכשיו מרפה אחיזת הצעצוע שלך מגופי המשועמם
כשלפתע אני בוהה לתוך עייניך
השטן מתרוקן מתוכן כמו גרגירי חול בשעון השעה
ונשפך למצע של פרחי סחלב שחורים
על המיטה הזו אנו שוכבים כמו שני קדושים מעונים
שמחכים ומחכים שתבלע אותנו האדמה
|
בואי,נעמיד פנים של דבר אחר
מעבר לתפיסה
מחוץ לגדר הדימיון הפרוצה
אני אהיה את ואת תברחי מפני
חודרת בשקט את גבולות מכנסי
בחזרה וחוזרת בך
|
והם כמו נתינים בידיה המשומנות של המציאות אוזלים מבין מרכז
הכוח
והופכים למשקע של אדישות כלפי עייני שרואות אותם נופלים על
משכבם
במיטות הקרות בגן שקומל בבוקר שכנפי הציפורים
מכות בחסד קטן של קיום
|
הם הולכים ושבים כמו זרקור סובייקטיבי כדי להביא את צנרת
האסוציאציות המפורזלת להתרה.
|
|
|
שמתם לב
לכיתובית
באדום?
ממש כאן
מתחת לסלוגן..
תסתכלו,
היא שם!
אני לא מדמיין
היא שם!
שוקי, בחיאת
תן מבט, אני
אומר לך יש שם
כיתובית!
כותב הסלוגנים
היחיד בגיוס
בחורי ישיבות
לצלב האדום. |
|
