|
Dance, nothing left for me to do but dance
Off these bad times I'm going through just dance
Got canned heat in my heals tonight
------------------------------------------------------------------------
אגב, בקואופרציה עם נטאליקה היבשר:
http://www.stage.co.il/Authors/Tuatadedannan
הקלישאות אומרות שהתשוקה היא כמו אש, בוערת בלב האדם, אך בנוסף
להיותה נערה נדושה, היא הייתה גם נערה פקחית וחסרת מזל עד
מאוד. היא הבינה שהתשוקה לעולם לא תבוא אליה בצורת אש.
|
כשרכנתי אליו, עוד הספקתי לחשוב "לא, לא יתכן שזה טוב, מה שאת
עושה עכשיו. את עושה טעות".
אבל אז השפתיים שלנו נפגשו.
|
הייתה לו מכונית פג'ו לבנה, קצת מלוכלכת ומעוקמת בפגוש האחורי.
אני שיננתי כל פרט במכונית הזאת. כל נקודה שבה הצבע קצת התקלף,
כל קמט, כל חבורה. חקרתי אותה כמו שחקרתי את הפנים שלו כשהוא
עמד קרוב.
|
הוא אחז את כף ידי בכדי לנשק אותה. לפתע הבחנתי במשהו, משהו
נוצץ, מתנדנד.
|
אני לא יודעת איזה מן חטא חטאתי שבגללו מגיע לי לשבת כאן, בלי
שם, זכרונות או עבר. אין מתחתי רצפה ולא תקרה מעלי (לא כאלו
שאני יכולה לראות, בכל אופן). אין כאן קירות או רוח, וגם לא
קרני אור. האור היחידי בוקע איכשהו מתוכי.
|
...הוא התמסר לכתם הסומק הורוד על לחייה כמו אדם מיואש המתמסר
למוות. כמה שנא אותה באותו הרגע! לרגע דימה אותה במוחו למכשפה,
אשר עטתה עליו יריעת קטיפה שחורה והוא אינו יכול להשתחרר ממנה.
|
פיהוק גדול מלווה אותי שעה שאני מטפסת במדרגות. מכאן הכל נעשה
באופן מכאני: לפשוט את החלוק, למשוך את כפות הרגליים מנעלי
הבית המרופדות, לטפס על המזרונים שלי, להחליק לתוך שמיכת נוצות
האווז, להניח את הראש על הכר. אהההההה! מנוחה.
|
אני גרה כבר שנתיים בתוך הנעל של אורי. אלו חיים די טובים, כי
חם בחורף ויש הרבה מקום. לפעמים זה מרגיז שבכל צעד שהוא עושה
קצת כואב לי, אבל מה אפשר לעשות?
|
החבר שלי אומר לי שאני יותר מידי טובה עם אנשים ושאני נותנת
לכולם לדרוך עלי. אני מביטה בו, מרימה גבה אחת בהשתאות
תיאטרלית ופולטת: "אני?!?".
|
האחות הטובה כרעה מעל האחות הרעה על המזבח, מתנשפת ושפתיה
מעוותות בחיוך מרושע. בידה האחת החזיקה בובת חרסינה מצועצעת
ובשניה החזיקה מחט שחורה עבה. עיניה של אחותה התכווצו באימה
כאשר אחותה הניפה את המחט השחורה, כמו שמניפים חרב גדולה.
|
החברה הכי טובה שאלה אותי פעם, אם לא הייתי מעדיפה לרוץ בחוץ.
אם כבר רצים, אז עדיף עם נוף יפה ואוויר צח, ולפגוש אנשים
בדרך. ואני רק עניתי בביטול: "לא, נו, זה לא בשבילי, כל הנוף
והאנשים המזדיינים האלו". אבל בעצם ידעתי את הסיבה האמיתית
בגללה אני לא רוצה לרוץ.
|
לא נורא, היא תסלח. היא צועקת בהתחלה, אבל אחר כך היא סולחת.
היא תמיד סולחת. גם אני תמיד סולח לה כשהיא מרימה אותי בטעות
בידיים רטובות, או כשהיא דורכת לי על הזנב בזמן שהיא מכינה
ארוחת ערב.
|
זה היה בקיץ אחד. היינו יורדים ליער ויושבים בכרי פרחי
הפעמונית הכחולים
|
חזרתי הביתה בסביבות השעה שתיים והכתר לראשי. מיששתי את אבני
החן המשובצות בו ואת אבן הלשם שהתנוססה בקדמתו. הוא מזכיר לי
קצת אבן לשם.
|
אתמול סידרתי את המגירות שלי.
|
על השידה תלוי תוף מרים קטן, מעוטר ביד, שניצן הביא מקוויבק
בשנה שעברה. התוף הזה עף מהחלון במהירות, וכשהוא נוחת על
המדרכה הוא משמיע קול צלצול חרישי וכנוע.
|
אני רץ מהר יותר ויותר, והעפיפון מרחף אחרי. אני משחרר עוד
ועוד חוט, והעפיפון כל כך גבוה עכשיו שהוא כמעט נוגע באלוהים.
אני רץ מהר יותר ויותר אבל פתאום אני מאבד את שיווי המשקל. אני
מועד על בול עץ, ונופל.
|
I own the blame
I claimed it with three hundred tears
|
I dream of walks in a park
And telling secrets
To my best friend
And to hug him on a bench at dusk
|
אני מטילה עצמי על המיטה
כמו טיפה הנושרת מכנפו של ברבור
|
העלמה לבושה כולה כחול
ופניה עטויות מסכה
|
נכתב כאות הזדהות עם האנשים שהיו במגדלי התאומים בזמן מתקפת
הטרור על אמריקה, או אפילו קינה, אם תרצו.
|
"אני אוהב אותך"
לחש הפשוש לשועל
|
הפארק היה אפוף ערפל דליל ואפור. מעבר לערפילים היה ניתן לראות
בקושי את ריצוף האבן הבהיר, וזה כמעט נטמע במסך הלובן האפרפר
של הערפל.
|
|
|
דואל זה ממש
מגניב.
אבל תחשבו מה
יכול להיות יותר
מגניב: דואר
אלקטרוני.
אני סתם מציע
כאן רעיון,
תחשבו עליו.
שמואל
איציקוביץ' בטוח
שהוא נורא
מקורי. |
|
