|
שלום.
ברוכים הבאים לאזור הדמדומים...
החשבון הזה הוא, טוב, שלנו.
{אנחנו- יכול להגיד רק מי שיש לו תולעים. אבל
אנחנו, לא בעלות תולעים. לא. תודה לאל.}
אנחנו, למען האמת, שתיים.
המפלצת הדו- הראשית הגדולה,
הידועה גם בשם אור ומאיה.
בחשבון הזה אנחנו נפרסם סיפורים ופאנפיקים,
מבתי היוצר של אור, של מאיה ושל מאיה ואור, מן
הסתם.
רוב הסיפורים, הם פאנפיקים המבוססים על דמויות הספר
הארי פוטר, {אין שום קשר בינינו לג'.ק.רולינג,
לצערנו..}
אנחנו לא מרוויחות אף פני שחוק מכתיבת הסיפורים
האלו, וכל מה ששייך לג'.ק.רולינג, לא שייך לנו. {גם
כן, לצערנו..}
אז רק דבר אחד נותר לומר-
תהנו.
"אז... אה... איך אני נראית?" היא שאלה לבסוף, אחרי שבדקה שאין
בשערה יותר- מדי פסים חומים. הארי סקר אותה בעיניים בוחנות
ושרק.
"לא הייתי מזהה אותך. אני רק מקווה שגם רון לא יזהה אותך" הוא
ענה והרמיוני המרוצה לקחה את התרמיל ויצאה אל עבר הוגסמיד.
|
הדמויות:
הארי פוטר: הקרצייה. נשוי להרמיוני אבל בוגד בה עם דראקו, הוא
התחתן איתה רק בגלל הכסף. כולם מקנאים בו אבל הוא לא מרוצה כי
הוא רוצה את דראקו.
דראקו מאלפוי: ה"כולם-אוהבות-אותי-אבל-אני-הומו". מנהל רומן עם
הארי
|
זה היה יום נובמבר קר במיוחד, קצת לפני חג המולד. אדמות
הוגוורטס היו לבנות משלג (מה שמוכיח שהוגוורטס היא לא בישראל),
וממקום מושבי על אדן החלון יכולתי לראות את האגריד ופנג עושים
את דרכם לעבר הטירה.
|
זה היה יום שבת בהיר במיוחד של חודש פברואר והארי, רון
והרמיוני ישבו על שפת האגם.
"הרמיוני, אולי תספרי לנו סיפור?"
"אוקי", הרמיוני הסכימה, "הוא סיפור אימה". היא אמרה בקול
המפחיד ביותר שיכלה לגייס. "סיפור על אימים בלתי יתוארו, ושמו-
הגברת האפורה.
|
"מוזר... איך זה שלא כתוב פה שם הספר?" הוא תהה לעצמו, הופך את
הספר מצד לצד. בצד האחורי של הספר ניתן היה להבחין בכמה
אותיות, אך הן היו מחוקות מדי מכדי להבין. בלית ברירה הוא פתח
את הספר בסקרנות והחל לקרוא-
|
|
|
מה אתה אומר על
"העבודה
משחררת"? קליט
לא?
הקופירייטר של
בן אליעזר מנסה |
|
