|
"ולא ימוג יפיך, נשבעתי בי,
ולא ישכון לעד המוות בך.
בתוך שורות הנצח את תלבלבי.
כל עוד יחיה אנוש, ולב ירעד,
יחיה השיר הזה, יחיה אותך לעד."
(שקספיר)
"צריחות שצרחתי נואשת, כואבת
בשעות מצוקה ואבדן,
היו למחרזת מלים מלבבת,
לספר שירי הלבן.
נגלו חביונות לא גליתי לרע,
נחשף החתום בי באש,
ואת תוגתו של הלב הכורע
יד כל במנוחה תמשש."
(רחל)
ואם
כבר
לפחות
תני
לי
להתקרב
קצת
או
להרפות
ממך
|
חיפושית מנוקדת
מתבוננת
בבואתה במראה.
הספירט- סליציל
הציל אותי.
|
את
שמעלה אלי מעמקי נשמתי
את האחרון שבגרגירי האבק
או גורמת לעיני להיעצם
ולסחרחורת נעימה לחלוף על פני
כמו צל
|
הרוח מלטפת לי את כפות הרגליים ואתה
שוכב לצידי בעיניים עצומות.
|
גור קטן.
עוד לא סיפרנו לאף אחד.
הידיים שלך
כל כך עדינות וארוכות
|
ביום ג' הקרוב,
בשעה 17:30 בדיוק
תגיע לביתי ברחוב אמנון ותמר
וצלצל באינטרקום.
|
המבט שלך
האש שלי.
הליטוף שלך
הדמעה שלי.
התשוקה שלך
הסחרור שלי.
הנשיקה שלך
הנשיקה שלי.
|
וברגע שפסעה רגלי
צעד אחד
מעבר מפתן הדלת,
|
ואני
לא
יכולה יותר
ללעוס
את הפחד
|
הבטן זועקת לאוכל,
הגרון רוצה להקיא.
החוסר שלך
מתפשט בי.
|
אני מאטה את הליכתי.
כבר אינני שומעת דבר,
רק את קצב נשימותיי ההולך ונרגע.
|
אני שונאת את שתי אחיות הסינדרלה שלך
|
בזמן שעשית צעדייך בחושך,
שרתי אני תפילת נעילה
|
אני מרגישה אותו משתחל דרך כל וריד,
מתערבל בבטן עם קולות מגעילים,
וצהוב.
אני מרגישה אותו ממלא אותי עד אפס מקום,
צוחק,
ומודיע לי,
כך תשארי,
ילדה גדולה.
|
האנשים עם הגלימות השחורות אומרים לבנות ללכת לצד אחד ולבנים
לצד השני.
|
תום יורק שר לי come on come on ואני יוצאת דרך הארובות של
אושוויץ. לרגע יושבת באוטבוס בדרך למלון, לרגע מרחפת מעל
המרחבים האינסופיים שחוויתי אתמול. דשא, המון דשא ורק הארובות
החמות האלו מתעקשות להזכיר לי מה היה פה קצת לפני שקמו הביטלס.
|
אמא אומרת שהכתבים שלי כתבי קודש הם. אסור לזרוק שום דבר.
|
להעמיד פנים, זה הכישרון שלי.
לחייך, לחבק, לנשק, להגיד שלום, להפגין נוכחות, לעשות עיניים.
כן, זה הכישרון שלי.
אל תשאלו אותי מדוע.
|
|
|
-אמא, אמא, למה
יש סלוגנים כאלה
גרועים בבמה?
-שתוק ותמשיך
ללחוץ על ה"אשר" |
|
