|
קוראים לו דניאל, או דן.
הוא אוהב לחיות, להתענג על כל רגע בחיים.
לרוב מלא אנרגיה ומוטיבציה, הוא מאושר תמיד, ולפעמים
מגיעים אליו מומנטים מתוקים של השראה, יחד עם רצון
עז ובוער לייצור. זהו חלק בלתי-נפרד ממנו. ובמומנטים
ספורים אלו, הוא דואג להנציח את הרגש והתחושות עם
אותו מדיום שהוא מוצא למושך באותו רגע. אם זה
בכתיבה, צילום, ציור, או עיצוב. ספונטניות זו עוד
תכונה שמאפיינת אותו.
"אין לי אגו מנופח ולא יהיה לי - אני מגניב מדי
בשביל זה."
"אושר זו אשלייה, שנוצרת בגלל איבוד זמני של
המציאות."
I intend to live forever. So far, so good.
הוא מרגיש צמרמורת נעימה שעוברת בו. אולי בכל זאת הוא מתרגש
טיפה. אבל רק טיפה. הוא מכחכח בגרון מעט, שיעול קל. הוא מרגיש
מוכן מתמיד. הוא מרגיש מעין בטחון כזה, עצום. הוא מרגיש את
החופש שבדרך כלל בחיי היומיום הוא לא מוצא.
|
אני יושב בקניון, מחכה. משחק עם המפית של בית הקפה שבו
התיישבתי. למה טרחתי לבוא? טוב, אולי לא ידעתי מראש. אבל אז
למה אני מחכה כבר שעה? למה אני לא הולך?
|
הנשיפות שלו נעשות כבדות, אבל הוא מודע לסיכון שטמון בלעצור.
זהו דבר שהוא לא יכול להרשות לעצמו. אין אף צליל ברחוב החשוך
פרט לנקישותיו על האספלט הקר. בינתיים הוא לבד. זה דבר טוב.
הוא לא רוצה לעורר חשד מיותר.
|
הוא מתהפך פעם אחת. הזמזום ממשיך, ללא הפסקה, כאילו מתעקש.
גדעון מתמתח. בעודו שוכב רגליו נמתחות קרוב לקצה המיטה, וידיו
מאחורי ראשו, מעבר לקצה המיטה השני. הוא פותח את עיניו. "זמן
לקום."
|
היה לו את המבט. הוא פשוט עמד והיה לו את המבט. מבט ריק
בעיניים, כאילו אלו איבדו את הצבע ואת הברק. כמו בובת פלסטיק
בודדה שנשארה עומדת בחנות.
|
Dim candle-lit room,
Sweet scent amiss,
A sparke in her eye,
A slow, tender kiss.
|
Summer so warm,
A picture so bright,
Seeing her beauty,
Sitting in the sunlight.
|
Anxious to finally be in your presence,
Burning, imagining your soft lips, your touch,
Longing to look deep into your eyes,
When I call my hand trembles - I want you that much.
|
כשאני יושב,
רוח מנשבת מסביבי,
געגועיי רבים,
את הרחק, את לא איתי.
|
רוח היום עוד לא נשבה,
שמש הבוקר טרם הפציעה,
צבעים של עשן, לכלוך, חורבה,
טרם הכתימו את הרקיע.
|
על הדשא שיחה שקטה,
אנחנו ביחד יושבים,
אצלנו הזמן נעצר,
אך כולם מסביבנו, ממהרים.
|
חיובי
מצויין. אני תמיד מרגיש מצויין.
ככה אני אוהב את זה.
|
לא די בסימנים,
ברמיזות, חיבה קלילה,
האמנתי.
|
"היי" זה כל מה שנאמר,
אבל זה יותר ממספיק,
אני מרגיש דקירה, צביטה,
באזור הבטן ריק.
|
אני יוצא אל הרחבה, וזה מכה בי חזק: קור.
קר מאוד. קפוא. אני נעמד באמצע הרחבה, בגובה 3800 מטר, על הר
שכולו מכוסה שלג. אני רואה רק מעבר לקצה הקרוב של הרחבה, ורואה
את הנוף היפייפה שמשתקף. המדרון תלול מדי, אני לא רואה אותו.
אני רק רואה מעין נפילה, כמו צניחה
|
Fujifilm FinePix A330
3Mpixel
|
לפעמים, כשלא מצפים, חדשות רעות פשוט באות ברצף בלתי פוסק.
|
לפעמים אין בחירה היכן נוצר החיבור. לפעמים יש.
|
ירוק ובוהק, יפה ומרגיע: נוף מהמרפסת.
|
סדרה של קשתות שצולמה בעיר העתיקה של נאסבר שבבולגריה.
|
סט ייחודי בטכניקה חדשה, שחור ולבן בלבד. אוסף נפלא של ציורי
פנטזיה.
|
סדרה ספוגה דמיון ובטכניקה מיוחדת, שמזמינה את הצופה לעולם
אחר.
|
כך ניתן לצייר בריטני אחת ב-26 שלבים.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
מוהל! מוהל! יש
כאן מקרה חרום!
כל הזין. |
|
