משפחה לא משאירים מאחור, אך היא נגררת על הכביש כבר יותר מדי
זמן, אוחזת יד אחד בדלת המכונית, יד אחת בידי המנסה לנהוג.
רגליה משתשפשפות ברצפת האספלט, נחרכות, עורה מתקלף, ריח של בשר
אדם רקוב, אני אומרת לה, "תיכנסי, ניסע רחוק, יהיה בסדר" והיא,
מחייכת לאור השמש
|
