|
גם כשהמבול התקרב
ונראה שהחורף אורב
עטפת אותי בשכבת הגנה
ונשארת קר ורטוב
|
מנגן בשקט, עטוף ברחמים
מדבר ברגש, עטוף בצלילים
אוסף של מילים, בעקבות המהומה
שטף של צלילים, לניקוי הנשמה
|
אותי שובר בעדינות
ושוב עולה לה הגאות
זיכרון ישן כה מוחשי
השקט שנשאר,
השקט שנשאר,
אני נשבר
|
|
|
צואה במוזיאון
זה לא אמנות.
ואין כאן מקום
לדיון.
צואה במוזיאון
זו פלצנות
לשמה.
או ליתר דיוק,
חירבון.
הדחליל בעליל |
|
