|
 103750536
טוב אז כפי שכבר בטח שמתם לב, שמי האמיתי לא מצוין
כאן מטעמי צניעות אבל אני אשמח לקבל תגובות ומי יודע
אולי יום אחד אני אחשף... משהו בסגנון 'השרוף'
אולי!
חוץ מזה חלק מהיצירות שלי נמצאות בדף של 'חעברים
אינק' תחת השם הבדוי הקודם שלי - צ'קי "פאקן" צ'אן.
מקוה שתהנו
אורן היקר,
מגיע זמן שכל אחד צריך לצאת לדרכו, וזה זמני.
אני הולכת עכשיו ומקווה שתבין.
אוהבת, השפיות שלך.
|
התחילו לנסות לשכנע אותו: תיהיה מפורסם בלאגנים... כוסיות
יקפצו עליך חופשי... זיון כל לילה, מה ש'תה לא רוצה
|
לא מבין מה צריך להעשות
רוצה שיקרה אבל לא יכול לשנות
|
ברגע שהוא הגיע למרחק יריקה דפקתי בו את הפנס שהיה על השולחן,
פנס כבד כזה שמספיק ליומיים
|
זה כולנו ביחד... כל האנושות מאוחדת במטרה אחת בלבד לנשוף
החוצה את כל הזבל ולהסריח את העולם
|
הוא פותח אותו ישר, קורע את הצלופן... לא אכפת לו כמה זמן אמא
שלי הדביקה הכל יפה, ומתחיל לזלול את כל השוקולדים והבמבה...
ידעתי שלא צריך לשים קוקוס, אף אחד אף פעם לא אוכל את זה... רק
אמא שמה: "אולי הוא אוהב"...
|
אני יושב ומרגיש כמו מכונת ירייה, משחרר מחסנית כל כמה שניות
ומקפיץ סילוני מים מן האסלה לכל עבר
|
קופסת דגנים.
זה מה שהחיים שלי - קופסת דגנים.
דגנים צבעוניים כאלה בצורות וטעמים, מהקופסאות האלה שלא נגמרות
אף פעם
|
זה קרה לי כשחשבתי על מה שנשאר מהחברים שלי, על מי שנשאר לי
אחרי שכל הקשרים הזדעזעו, זה כמו שאחרי מלחמה גרעינית בסרטים
כולם יוצאים מהמקלטים שלהם לעולם הרוס, קמצוץ של שורדים
שמסתכלים אחד על השני בתדהמה ומבינים שרק הם נשארו.
|
|
|
מה? זה?
זה סתם גירוד,
יעבור תוך
יומיים.
הרצל לאישתו
בימי הקונגרס
הזיוני |
|
