[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 140084705 140084705
- אני רוצה להיות כאן, שם ובמקום אחר, בעת ובעונה
אחת, והדבר אינו בר-ביצוע עם גוף אחד בלבד.
- "להיות כאן" - מה זה אומר לך?
- מנטאלית אני בכלמקום, פיסית לאו דווקא, ופילוסופית
הצגת שאלה טובה.




לרשימת יצירות השירה החדשות
אין מנוס מכך.
ריחן של גויאבות
תמיד יזכיר לי אותך.

אני שומעת את נשימותיך
מריחה את אותו ריח של יוד
מבקשת מאדיו לרפאני
ומתבוננות באותו האוקיינוס
המפריד
בינינו

אם רק תיקח את עיניי
דרכן תוכל לראות
כמה אתה
אחד.

הייקו
התוכל לאהוב

כוסו חצי ריקה
נראה שעולמו לא יתמלא
ורק לשונו החדה
עוד מנסה לשמור על חזות מושכת

אהבה
בבקרי שישי
ריח האטליז מתפוגג באויר
לפני שנוגע בי

אולי רק חלום אני.
יציר דמיונה של דמות ביצירת מופת
שעדיין מחכה לצאת מדעתו
של ארגנטינאי מטורף

והערוגה הזו,
הרביעית הקטנה
אתה יכול לשתול שם צבעונים
ושושנים ומה שרק תרצה
אבל הורדים יגדלו שם פרא
וריחם יהיה נהדר
ויופיים חגיגה לעניים
ומהקוצים - תיצור

אטייל לי בחורש
אתור אחר רמזים
קצוות חוטים
שיקשרוני לאמת

אבל כאן אין מים.
יש ביוב
ואין דשא
יש אי תנועה

כמו ר' יהודה הלוי
סוגרת מעגל בתום שנה
אך אין זה ים
שמפריד בינך וביני

נופלת מחלום
בו שנינו עפים
מבטי מופנה לעינך,
מבט של כלב עצוב

אינטרוספקטיבי
דמעות שבכיתי
על גדר לבנה

בסופו של דבר
זה תמיד הזמן שהורג

האם יכול להתקיים הגעגוע
גם כשקיומך מוטל בספק?
אמור לי, אמיתי אתה?

חשפת רגשות ישנים
ודמי ניתז שוב

מגב ידה נטף הדם
על הנחש הקטום
ראשו היה פעם אבן תכלת

וכשהן יגיעו
אני יודעת
ליבי יישבר

נעה בין חום לקור
לפעמים מאושרת
בעיקר בוכה
לא בגללך.

כי אין לי מלאך
ששומר עלי
מעצמי

פוליטית
הם ייזנו מדמנו
ואנו מדמם
ונהפוך אחד
ושורשינו ישברו את החרס

ברגע אחד בערו השמיים
והלהבות איכלו הכל
ביופים, איכלו נשמתי
וסימפוניית הצבעים ששטפה את עיני
שרפה את אורם

זכוכית משוריינת
ברגעים הקריטיים מתערפלת
ואותי משאירה מדממת

הייקו
רסיסי זכרונות
פרטי לבוש ולבסוף מבינה
זו את

הרהור
כל התשובות פרושות לעינינו
כדגל מתוח ביום הזיכרון
בחוגה הראשונה?
השנייה?

שוב הוא משתלט
נפרש כמו שמיכת סטן כהה
קרה, נעימה למגע.
חוסמת את דרכי האוויר.

וגם הזיכרון של שנינו
מטיילים ברחבי ניו יורק
עדיין איתן במוחי
בניגוד לטבע שלי

ובחצות התנערתי
כי יבשו עיני
הסתלקו הדמעות
למקום מדושן בסנטימנטים

אין בי כלום, ריקה
ילדה רעה

ואיך בעינך הנני
כל שתרצה, אם תתן לי
ואולי... לא, זה לבטח
אני כפי שאני
יקירי

כמיהה
אני ערה?
כן.
יותר מאי פעם

כל לילה מתגלה בפני מחדש
כל לילה מתגנבת אלי לשכל
מתחילה את ההרג
פעם כזכר
פעם כנקבה
אבל תמיד אני

הרהור
לא אוכל דייסת בטטות
אשאר נאמנה, בתשוקתי הקפואה,
לאושר, לפנטזיה
וכך תישאר

הרהור
"יפה שלי
אני אוהב אותך"

תסביר לי

מהו יופי?
מהי אהבה?

הרהור
הפסיקו לחשוב
כצאן לטבח נהרו
החברה כולה
מתנוונת ללא הרועים
הטיפשים, העיוורים

מתגנב לו הפחד
פן יחדל העולם מלסוב על צירו
והשמש ברקיע ישאר לעמוד
לא תשוב ויזרח בקוטב האחר לעולם

ירד גשם
ולא רציתי להתרטב,
לא רציתי לחלות,
אבל המטרייה אצלך

"אני גוססת"
זעקת בשפתך
מסכת החמצן שמוטה על חזך
בטנך כואבת

עוד שאיפה מהסיגריה
חושבת על פרקטלרים
מה שהיה בנינו
תורת הכאוס

אל תתרץ
אל תסביר
היא תאמין

לניצול השואה שהלך לעולמו

הכל הבלים!
חוזרת על דבריו של אחר
מילותיי מתפוררות
עצמיותי מסתחררת
מעלה מעלה
במקום שחום וקור נפגשים

ליבי פועם פעמיים
פעימה אחת כאן
ואחת שם
סימולטנית
לא האמנתי שאפשר

יושבת וחושבת עליך
עם פרג ביד
הוא כבר נבל
וגם השפעתך מתפוגגת

בשביל הלבבות הפועמים
אדרוך בעקבי הסיכה
אתעכב על כל שעל
כל פסיעה

אולי הייתי יכולה לאהוב אותך יותר
אם הייתי שומעת אותך
משתין בשירותים מעבר לדלת
אבל זה מעולם לא קרה.

כמה טוב להאמין כשאתה אומר שאתה אוהב
כמה טוב לדעת שאני דוברת אמת

וכל מה שידעתי יטמן בנבכי מחשבתי
וכל מי שידעתי ישאיר שריטות קטנות בליבי

בזה הרגע
כשזרועותיך עוטפות אותי
כפוך בליל חורף
כשנשימותיך בעורפי
מזכירות לי ימים של שמש

הבכי תם,
יבשו הדמעות
שלווה אינה נזקקת לפורקן
וכך יסתיימו דבריי.

לוקחת עוד שאיפה
ומשעינה את ראשי אחורה
המחשב יודע לבחור את השירים
בהתאמה מושלמת
עכשיו רגוע
רק החיבורים לא מסתדרים
לעולם

שלווה ורוגע מציפים אותי
הוא קורא לי לנדוד
לעוף

לא רוויתי מילותיך
חשפו עבר הווה

תמיד אני עוזבת
פרפר כמוני
לא ניתן לתפוס ברשת

טבוע בשעווה
רואה את שמי נימוח.

מורבידי
חיה נשכה אותה
טרפה את בשרה
כסכין הבוצעת לחמניות
וריבת תות נשפכת
נוזלת מתוך הבצק

מתעוררת מסיוט
שישאיר צלקת בנפשי
אין אשם
זה כאבי שלי

מרירה
אבל
ריחם של דגים נישא באוויר.

כמיהה
אותיות משוכות מעלה
שואפות לרוחניות
מדגדגות רוחות
מנסות לחדור פנימה

כתפילה
חוזרת על מילות השיר
מילותיו יתנגנו כקדיש,
על קבר סבתי
על קברי שלי




אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
למה? פשוט למה?

אחד שלא מבין


תרומה לבמה





יוצר מס' 33974. בבמה מאז 10/4/04 22:01

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשרי יקרה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה