|
 235940917 Sunset Night
"Some people hear their own inner voices with
great clarity, and they live by what they hear.
Such people become crazy, or they become legend."
כן, אני בהחלט מרגיש את זה. משהו בא. משהו קרה משהו קורה. משהו
פה שונה. נוכחות עוצמתית מוזרה התגנבה לפארק, כיסתה את הכל.
לאט לאט שקעה לתוך העצים והפרחים, הפסלים והשמיים, ובוא בזמן
כל עץ, פרח ואבן התחילו לפתח ולהצמיח נוכחות משלהם. שני גלי
היישויות האלו רעמו
|
וכל המחשבות האלו חלפו בראשי בשבריר שניה שלקח לי לקפוץ גרם
מדרגות. אני מסתכל מעבר למעקה, מנסה למקד את הראיה, ורואה מה
שנדמה לי לספירלה מרובעת אין-סופית יורדת של מדרגות. עלה לי
הרעיון להסתכל גם למעלה, אבל הוא פשוט נעלם וטבע בסחף ההתלהבות
והאנרגיה שהתחילה לז
|
מחיצות האיפוק
והשליטה העצמית שלי.
אחיזת המציאות עלי מחזיקה ממני להתפרץ.
|
"היי! פריק! בוא בוא הנה" צעק איזה ערס טיפוסי שישב על מעקה
ברזל ליד בניין במהלך בנייה בין כל שקי החול והבלוקים האפורים
שמפוזרים על המדרכה.
|
יכושו מחשבות בעלות בסיס של עצב,
ילודו רגשות להם מטרת חיים
|
עולם תלוש,
עכברוש מנקב צילו.
|
הבעיה היא שאני לא תמיד יודע מתי טעיתי ומתי הצלחתי. לעזאזל,
איך אפשר לדעת? איך אפשר לדעת כאשר חיים בשני עולמות הפוכים
בו-זמנית?
|
כולנו מתים... אתה... אני... כל מי שאתה רואה ברחוב... כל מי
שאי פעם שמעת עליו... כולם-כל אחד ואחד מהם... כולם מתים...
זה רק עניין של זמן... אתה חושב ששבעים או שישים שנה זה הרבה?
זה כלום... רסיס פיצפון של זמן...
|
זו בטח תחושה כזו שהייתי מקבל אם הייתי הולך לסוף העולם ויושב
לי על הקצה, לבד ויחף. מקשיב לשקט ומסתכל למטה, אל הלא-כלום.
מנדנד רגליים וזורק לשם אבנים.
|
|
|
כל האנשים
הבודדים האלה -
מאיפה הם באים? |
|
