|
התורה לשוטים
אהבה למדוכאים
וחולי שפעת
אלוהים...
אני כל כך משועמם
"האדמה מקולקלת"-נושאי המגבעת
נולדתי באמצע האייטיז...כנראה שזה מסביר את הכל :}
ושי, שבמקרה התקשרתי אליו כי הוא פתאום עלה לי לראש נוסע עוד
יומיים לניגריה, שזה בכלל מוזר, ניגריה. אני בחיים לא הייתי
חושב לנסוע לניגריה, מה אני סוחר נשק? ניגריה, מאיפה זה הגיע
פתאום?
|
הדבר היחיד שהחזיק אותו היו הרגעים האלה שאנשים רצו וביקשו את
עזרתו. התחננו שלא ייקח אותם. ואת האמת? הוא הרגיש שברגעים
כאלה האנשים באמת נפתחים ומדברים איתו, מספרים לו על עתידם ועל
חייהם. ממש כמו חברים. אפילו הצעות מגונות ביותר מנשים הוא
קיבל ברגעים כאלה.
|
"בוא ננסה לתפוס טרמפים" הוא אומר לי. לא משנה שזה היה הרעיון
הכי מטומטם שמישהו בכלל יכול היה להעלות, אבל באמת, באמצע
הפאקינג אוטוסטרדה? טרמפים?
|
מהפארק היא המשיכה לכיוון השוק, מסתכלת בתקליטים ותמונות
משונות של איזה אמן רחוב. היא דיברה איתו קצת, והוא פשוט לא
רצה להפסיק, היה שם משהו באוויר שגרם לו לחייך. היה לה ממש
טוב.
|
"אני חושב שאוטובוס הוא מאוד מעניין, אבל גם רכבת, היא עושה את
אותו אפקט בערך, רק שרכבת זה גם נקבה, והיא מזכירה לי את
אירופה". אני מדמיין אותך מאונן על קרון נטוש באמצע עיר מופצצת
ונטושה.
"איך לעזאזל חשבת על זה שרכבת היא נקבה, אתה חתיכת חרמן בנאדם"
|
והוא בחר ללכת די מהר בדרך שגיליתי עליה לא מזמן. זה לא משהו
שכל אחד יכול לעשות. צריך להיות ממש מסכן ועצוב כדי לעבור את
זה וגם זה אחרי מבחן שמבצע משרד מאוד מיוחד שרק אנשים שכבר
איבדו תקווה מגיעים אליו בעיר שלנו. צריך בעצם להגיע למצב שבו
כבר לא מרגישים כלום,
|
אנשים אומרים שהוא עדיין רוכב על הסקסופון שלו לעבר השקיעה ,
יש כאלה שאומרים שהוא נטש את הסקסופון בשדה התעופה ונסע רחוק
רחוק אל מעבר לים, ומאז הסקסופון מסתובב לו ברחובות הכי אפלים
של הערים הכי גדולות ומחפש את בעליו, לא מבין למה ומדוע, ננטש
בכזאת סתמיות
|
בכל הטקסים החשובים של תעשיית הזוהר הוא היה אורח של כבוד.
נשפים, מסיבות, חדרי VIP בכל מועדון נחשב, הנשים היפות, הסקס
המשובח, וגם הסמים, MD אהב סמים, אהב לחגוג ולשתות, לעשן
ולהסניף, לזיין ולהזריק. ככה היה MD, מכור לזוהר, מכור לחלום,
מכור לרכוש...
|
היא מבינה שככה זה לא יפסק לעולם. היא נעצרת על יד אחת
המכוניות שחונות במקום שאסור לחנות בו ומדליקה סיגריה. היא
מעשנת, הסיגריה נגמרת, והיא לא רואה שום טעם לעשן עוד אחת היום
כי היא מרגישה שזה לא זה.
|
הוא הסביר את עצמו בשפה חזירית רהוטה, לסיכום הוא אמר שהאוכל
הוא הסיבה שלו לפתוח את העיינים בבוקר, והסיבה שלו ללכת לישון
ולחלום חלומות בלילה. חזיר ב וחזיר ג הסתכלו עליו, והנהנו
בהסכמה.
|
את תצטרכי להגיד לי איך קוראים לך, ולא לשקר, זה חשוב מאוד לא
לשקר, את יודעת, מי שמשקר מתמכר". אני עוצר את עצמי שנייה
וחושב על המשפט שהוצאתי כרגע מהפה.
|
שכל הערב היא דמיינה איך היא יושבת בפאב, ומצחקקת עם זין פשוט
ענק, שיושב לבוש במיטב המותגים ועוד משלם לה על הארוחה.
|
אז ישבתי ואכלתי. ברור שאכלתי, והיה ממש טעים. בשר משובח ורך,
סטייקים טובים ורעננים. פעם שהייתי קטן משום מה הייתי אוכל
סטייקים עם קטשופ וממש נהניתי מהארוחה הזאת.
|
כולם מדברים על דברים שברור שיש לך הרבה מה להגיד עליהם, אבל
הגעת למצב שלא ממש אכפת לך, וזה לא שלא אכפת לך, פשוט משהו
קורה, והבעיה היא שאתה לא בדיוק יודע מה קורה, או שאולי אתה לא
רוצה לדעת מה קורה, ובכלל הכל נשמע לך כמו זמזום אחד גדול.
|
בד"כ היא תסתכל עלייך ישן ותגיד לזקנה השנייה איזה חמוד אתה,
ואיך אתה שומר על המדינה, ואיזה יופי שאתה ישן, בזמן שאתה
בנתיים מזיל ריר על החלון שמולך וחולם חלומות על חופש.
|
החדר שקט. קצת שמש נכנסת דרך החלון אבל היא לא מפריעה אלא
מלטפת. גולדה הכלבה שלי נכנסת לחדר, קופצת על המיטה ומתחילה
להתחפר בתוך השמיכה על מנת למצוא את שיא הנוחות שכלב יכול
לחשוב עליו. אני מרגיש כמו מת. כל כך עייף, כל כך מסטול, רק
רוצה לחזור ולנמנם...
|
תן לי פופקורן וקולה". אני אומר למוכר. בזמן שהוא ממלא את
הפופקורן הוא אומר לי שההפסקה של הסרט עוד דקה נגמרת. "אני
יודע אז אם תוכל לעשות את זה טיפה יותר מהר כדי שאני לא אפסיד
שום קטע". אני אומר לו בציניות שהוא לא מבין. אני מקבל את מה
שאני רוצה
|
פתאום עולה לי רעיון שאולי נקים את הפקולטה למדעי הקוף, וניקח
כסף, ונעשה בחינות, והאנשים שיתקבלו ילמדו על הקוף, גם בעיוני,
וגם בפיזי, הם יחיו כמו קופים, וילמדו כל תנועה עד שכל אחד מהם
ידע לעשות כמו קוף.
|
יש אנשים שמקבלים הארות רוחניות בטיולים ובחורים אי שם בעולם.
ויש כאלה שמשתגעים באמצע קניון עמוס מותגים נוצצים שיש עליהם
ריר דביק של אנשים עם חליפות יקרות ועיניים עם צורה של דולרים.
ככה זה שאתה עובד בעגלות בחו"ל, ואתה ממש שונא את זה. וגם ממש
בא לך לישון.
|
רכבת תחתית. אני יושב מול בחורה יפנית ובוהה בה בלי בושה. תוהה
אם גם היא שמעה שהכל פה צבוע.
אולי אני יספר לה על כל זה. היא מסתכלת עליי, ועכשיו אני אמור
להפסיק להסתכל עליה לפי החוקים, לתת מבט כזה אל מעבר לראש שלה
ולהראות שכאילו אני מתעניין בבניינים שמחוץ ל
|
הבנאדם חיטט בעצמו והגיע לעומקים שהגוף שלו בכלל לא ידע שיש
לו. הוא התחיל עם השיניים, הוציא אחת אחת, בעזרת חיטוט
בחניכיים, בין השיניים.
|
השמש הזאת שזורחת כאן לא נראית כמו שמש בכלל, היא נראית כמו
קרן אור שחודרת מבעד לעננים מלבניים וחלולים. ולא, היא אף פעם
לא שוקעת.
|
היום כולו
תחושה של אבדון
לא רוצה יותר לקום
רק רוצה לחזור לישון
|
המון שעמום
מינימום כלום
זורק מטבעות אל תוך בור היקום
|
אין לי מה להגיד
אין לי מילים שיתנו לי לברוח
|
Rainbows in the sky
Sits on a cloud so high
hoo please I can't see you cry
|
Rainbows in the sky
Sitting on a cloud so high
Oh, please
I cant see you cry
|
sailing to my own world
in her sunset eyes
falling into my own hole
in her sunset eyes
|
אולי יום אחד
גם את
תשמעי שירים שאני אוהב
תביני כמה כעס
כמה אהבה
ילד יכול להכיל
|
יושב לו בשדה עצום של חמניות ענקיות
|
השמיים כחולים בגוון שקוף
אך הנשמה בפנים קודרת
אין רגע של מנוחה
בין ארבעת קירות היקום
|
קופסאות של קרטון
מתמלאות בחלומות של אנשים
שעצמו לא מזמן את העיינים
וחלקם חשבו כבר לוותר
|
סביבי אין מציאות
אין שחור
אין לבן
|
הכל כבר כאן
מוכן ומזומן
רעש חריקה, גלגלים מסתובבים
המכונה מוכנה, להעיר את המתים
|
היום חלמתי עליה עוד פעם
היא הייתה היחידה שהרגשתי אתה נוח
סתם בשיחה או לעמוד לידה
זה היה מזמן
|
הייתי רוצה שהגשם יכה
ושהשמש תצא
מבעד לחבילות הצמר גפן
שמשוטטות מעלי
מציירות לי ציור על בד החיים
|
מלווה אותו בתיפוף הרסני
ששובר את מכחול הצביעות
שיצר קשקוש האדם
|
חייב להודות
שכבר לא ממש אכפת לי
להודות בפני מי?
להודות בפני מה?
העולם הזה שלי?
או אולי המחלה?
|
והגורל, שהתחפש לאלוהים
מתחבא מהבושה
בדירת חדר עלובה
רזה ועצוב
מעשן סיגריה של פחד ובכי
מסתכל על הציור שעמל עליו שנים
ולא מבין
איך יצא לו עקום
|
אני מתחיל לקבל את הריקנות
מרוב שאני מלא בכלום
|
כמו אלפי מחשבות
שלא נותנות לך לראות
מתהלך הזוי
עיוור ברחובות
מסדרון אינסופי של מיליוני דלתות
|
אז למי בכלל אכפת
למי בכלל אכפת
אולי יום אחד
יסתכלו מהחלון
והכל יהיה לבן... עם עשן בכל מקום
ואתה תתהלך ברחובות ההרוסים
תצרח ותצחק
על איך כולם מנסים
|
פזמון: מפלצות אבנים
שואגות אל תוך הלילה
מתכסה בשמיכה
של תיל מחודד
חתכים מלטפים
צמר גפן מתוק
רעש מהדהד מרחוק
|
משתדל להישאר ער...
מחר יום חדש
אולי אפשר לוותר
אין בשביל מה להתעורר
|
והשמש היא שורפת והעלים נושרים כמו סתיו
|
יוצא להפסקה מראשו של החולם אותי
אל תוך לילה של צלליות
ותרנגול שמקדים
קורא לי וצועק
|
העלים הנושרים לא רוצים לשתוק
נופלים
לתוך פי המערבולת הסוחפת
אך הזכרון
|
אני יושב מולם, על ספה של עור אדם.
|
כתבים שנכתבו
שלחשת לי פעם
הכו על רוחי
עד שקרעו את המפרש
|
מכונות של מלחמה
משרתות נחשים ארסיים
|
בתוך שדה של הזיות
לא מרגיש כלום
אולי מרגיש הכל
איך החול נהיה כחול
|
השקט
לוחש את הצרחות
הקור
סודק לאט את העצמות
|
כן אני יודע
הדברים כאן נעשים שלא כמו בעבר
כן אני יודע
עידן התמימות נגמר
|
לגדול, ולהבין שמחרבנים עלינו מלמעלה. להתעורר יום אחד עם
זיפים ושערות בביצים ולהיזכר איך היית ילד וחיית חיים נפלאים.
ללכת לישון ולקוות שהכל יעבור ברגע שהעיניים יפתחו עוד פעם.
לפקוח את אותן עיניים כמה שעות מאוחר יותר...
|
תעשה סוף לצער שלך
קח את כדור הפלדה
אף פעם אל תחזור
תרגיש את הכאב בפנים
תן לאש לבעור
|
הרגתי אדם.
כי הוא היה.
מאוד מסוכן.
|
תעשה סוף
לצער שלך
קח את כדור הפלדה
אף פעם
אל תחזור
תרגיש את הכאב בפנים
תן לאש לבעור
|
סידרתי את המחסן המשפחתי ומצאתי ספר שירים ישן עם שמות של
ילדים שעל כל שם יש שיר. וכמובן שחיפשתי את השיר על עודד כי זה
השם שלי וזה מה שיצא. לקחתי את הטקסט והקלטתי אותו עם כל חוסר
הניסיון שלי לנגן על גיטרה ולשיר וזה מה שיצא.
|
לא לא
לא רוצה להישאר
לא לא
לא פוחד להיגמר
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שלום ח. נחמן
ביאליק
ערוך את
הדפיוצר
(עקב עומס,
אפשרויות
העריכה
חסומות כרגע)
אל הדפיוצר שלי |
|
