|
..."ממקומי החדש, נמוך למטה, דברים שנראו קודם קטנים ואיטיים,
נראו עתה גדולים ומאיימים"...
|
לא רוח זו, לא שמש.
רק אור המבליח אליי מרחוק
|
בדברה,
נמוג קולה אל תוך עצמה.
נדחקת בגבה אל הפינה
וחיבורי קירות כהים עטים עליה.
|
כמטרה נפערת בפני
להוטה, מבעבעת
|
חפות הצליל
המתהווה מנתזיו
|
נדחס מבעד לפתח הצר
רטוב והפוך מבט
|
מהם פורעי חוק
הבועטים בדלתי
אחרים ממתינים
אורבים לטורפם
|
שוב ושוב העלית את הרף,
ואני כהרגלי חייכתי.
מחייך, ואחריך קופץ.
|
|
|
אני עולה כמו
השמש, היושבת
מעליך, ורושמת
בקרניה את יומך.
אני קרובה כמו
הגשם, על ראשך
ועל פניך, והמים
שבפיך לטעמך.
איזה שיר.
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני מאבדת
כל שריד לציניות
בדקה לשתיים
בלילה |
|
