|
זורמת בפתיחות הדעת בליווי זהירות מדודה...
שינן בליבו כל שניה ואלפית ממנה לעמוד על המשמר, לא להתקרב
מדיי, לא לתת לזה לסחוף.
כבר חצית את גבול ההגיון, אמר לעצמו בתוכחה מבלי יכולת לסגת,
כעת עליך לזכור ולא לשכוח למרות שהיא מסוגלת בהחלט להשכיח
ולגרום לו חרטה...
|
חסרה לי נשימה נחוצה ליצור חדשה
|
אולי תסופק הציפיה ואז אמס, אגלה
|
מעטרת פנים בחיוך
שלא יראו
שלא יגעו
שלא יכאב.
|
לשוני נוצרת את פטמת שדייך
נאקת עונג נפלטת בד בבד, מנשק את לחייך
|
מסתחררת עם הגלים
מתמכרת לצלילים הסוערים
|
הבנה קשה מזריעה ציניות בתולית
|
הדמעה שוב זלגה
הדממה שוב צרחה
|
אפוף מסתורין, אדיר וחזק
עליון מטיל מורא, נחשק
|
זה נגמר.
אבל זה לא
או לא לגמרי או בכלל לא
|
פרח קמל והנה הוא שוב פורח
יום עצוב נמוג, אך לעולם איני שוכח
בזכותו, בזכותה, אני כאן ואיני בורח.
|
עיניך פראיות דורשות נשיקתה
בין ידיך החוקרות מחסירה פעימתה
|
גופי חסר שקט מבקש את התחושה
כל כולי מתכווצת לנוכח המגע
נפתחת אליך מתמסרת בשיכרון
יקום מקביל ללא זמן... יציר דמיון.
|
חד קרן קסום דוהר לו אל מחוץ לשערי גן עדן סגורים
|
אדום על כחול על אפור... דממה.
זוהי גירסה אחרונה של המושג אהבה.
|
בחברת קולו המעצים של הרעם
וצילומו החושף של הברק
|
פריטה על נימי כאב הנטישה
לצרוח, למחות, להביע,
|
התאהבתי אתמול בלילה, כוכבים רוקדים סביבי
ים צבעים של מחול ואין דרך לדעת הכל
|
נערים פוחזים מספרים בדיחות
מצחיקות באמת... אך היום פחות
|
בסוף העולם לא קיימת חידה.
|
אין בי עוד את שהייתה בי
הפליגה הרחק אל קטבי הנשמה
מהתלת ומדי פעם, מבריקה
שאתגעגע שלא אדאג
|
ענני האופל כיסו על פניי
מבט אימה נראה בעיניי
משליכים את גופי ואני מהצד
|
והוא אמר שלא... אך היה לכן
ובלי מילים רבות... הפך לי לשכן.
|
מעגל
הוא היא ואני
עתיד להיפרץ ואין עוצר לנשום את הרגע
הנצח לא קיים ילדה
|
הצחוק שלך גורם לי לרצות לכתוב שירה
החיוך שלך ממלא אותי אושר
המגע שלך ממיס וממקד
מוציא ממני צבעים שהייתי רוצה לצייר
|
מתעטפת בנועם בחיק חיבוקיו
המבצר החם שלה.
|
מתחזקת ונחלשת וחוזרת חלילה
מול ירוק מתעצם
מול ירוק, מול ירוק העיניים שאין
|
כאישה חתולה ונאה
נשמרת נחשקת לעד
|
שולחת מבט והנה מולי,
אוהב בלי תנאים, מסעיר לילות כימים
|
בימים אלה קשה לי להתרומם מאכזבה
|
נקה טפילים דביקים מן הנשמה
|
מאבדת את עצמה
לאט ובזהירות
מתעטפת באפילה
מייחלת לקצה חוט
|
כשהחתולה שלי בדכאון העולם עוצר מלכת,
גם שעון שוויצרי מדקדק באיחורו...
לח בחוץ, רטוב וחם.
|
שיר כאב עובר ושב... שיר כאב כל פעם חוזר... אוי מאיר מאיר,
איך הלכת?
יצא לי לזרום בשיחה ולשאול אחת בת 20 ואחת אם היא מכירה את
מאיר אריאל...
|
אמונות טפלות מונחות למרגלות מזבח
מגבירות את סיכויי קיום הגיהנום
|
והמקום ההוא...
כל עוד נשימה באפך, תחזור לבקר בו שוב ושוב.
|
עם שקר או בלי שקר, המילים צדק והגינות הן סינית להמונים
ולהמוני הסינים, ניב בלתי מוכר...
צדק? הגינות? מונחים דון קישוטיים הנאמרים בשעת התייפייפות
ומעלים אבק בארכיון החלאות הגדול ביקום...
|
בין מאיר שפיה לכרם מהר"ל, 2008
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
המשחק של
אנדר!
פרובוקטור. |
|
