נכנסתם לכם אל עמוד היוצר שלי.
המממ...גם אתם.
אז מה?
אתם תופשים את זה כנס?, מאורע יוצא דופן?, אולי סתם
סטוץ של המוזה של כל אחת ואחד מכם? (אל תשתוממו, גם
בסיפורים שלי הנשים מקבלות זכות קדימה, או מוטב
קידמה).....
בכל אופן,
תחליטו כבר בעצמכם, הראש שלי ממילא עובד שעות נוספות
כדי לחשוף מה מתחולל בראשם של רבים וטובים ממני-
לפחות כאן תנו לי שקט מזה.

נולדתי ב1.6.87, מדינת היהודים, זה באגן הים
התיכון.
אם תגררו את העכבר אל קישור האיסיקיו או, להבדיל
אלפי הבדלות, תקראו מהיצירות שלי, כל אחד יגלה
בוודאי פרטים נוספים, לאו דווקא עליי, אלא על
עולמי.
אני מצהיר כאן ועכשיו:
הספרות בכללה היא ממנעמי החיים שלי, מהתחביבים
האובססיביים והדביקים ביותר שאני אוסף אל תוכי,
ומפזר החוצה בעיקר לעת ליל.
כל-כך הרבה מהנערצים עליי בתחום הצליחו רבות לחזות
את העתיד- ואני אפילו לא אנסה.
אין לי מושג מה יבוא עליי עצמי בתוך שבוע מהיום, גם
לא בתוך שנה.
למרות זאת, אני מתחייב (אם למישהו איכפת) להמשיך
ולכתוב.
עד יומי האחרון, אם אכן יגיע (והלוואי שלא).
                                                 
     
                                                 
      20.9.02

המנוחה שלא נתנה מנוח אך שלושת אלה עקשנים כפרד היו, ועל אף היותם ברי דעת וטובי מחשבה, האמינו בכל מאודם שג'יין מיטר עודנה בחיים. ולמן אותו יום סגרירי בו ניטחה בפניהם הידיעה הנוראה, התקבצו בלאט באולם הקולנוע השכוח והמושבת, ממתינים בחרדת קודש לרגע בו תחזור ג'יין מיטר שובת הלבבות.

מה לך מרקורין? חלומותיך ירקמו אז עור וגם גידים על אדמת החתחתים בעיר של פיגועים.