|
לוכד החלומות
ברוכים הבאים לשיעור אנטומיה:
לכל האנשים או לפחות לרוב האנשים יש לב. כפי שכולנו יודעים ללב
יש שתי עליות ושני חדרים, שסתומים, מחיצות ועוד כל מיני. אבל
יש לו גם עוד חלק אחד שרוב האנשים לא ממש מכירים. החלק הזה הוא
החמ''ל, כן כן, חמ''ל כמו בצבא.
|
ויש לו קול לאדם שהכרתי
קול עם מיליון גוונים.
קול מרגיע שמלטף את הנפש
שזור באלפי כוכבים
|
מעולם לא שיערתי בנפשי,
שדווקא אתה מכל האנשים,
ברגע בו אהיה חשוף וערום,
תוריד עלי את הגרדום.
|
אהבתי, אהבתי את שלא ידעה נפשי
ונאהבתי, נאהבתי ככל שידעה נפשו
|
הוא ישב על המרפסת, בעיניו הייתה דממה.
הוא ישב על המרפסת, היא שימשה לו כבמה
|
להסתכל עליך מבלי לראות דבר,
להקשיב לך ולא לשמוע את שנאמר.
|
אם קרע יקרע בו או כתם כהה
לא יחזור לעולם להיות כשהיה
אם קמט ידבק בו או כפל עבה
לא תשוב זכותו לשורה
|
האהבה דפקה שוב על דלת לבי
ומלאה מקומם של כאב וצער.
האהבה שחדרה אל תוך לבי
מרפאה פצעים שנעשו בתער.
|
נשבר,
מתכופף ונוגע בקרקע
נגמר,
מתכנס לכדור בלתי נראה
|
אט, אט החלו ידיהן מחבקות האחת את אחותה.
שפתיהן קרבו לכדי מגע, לכדי נשיקה.
דבק בשרה של האחת בבשרה של אחותה.
נמהלו דמעותיהן דמעה בדמעה.
|
ומה יקרה אם יום אחד ייפרדו דרכיהם?
האם יישאר בו חור?
האם יימצא אדם אחר שימלא את החסר?
|
ואט ואט הפצע מתכסה והופך לצלקת
והצלקת מתקשה ומתחזקת
ושריון הצלקות שוב שלם וללא רבב
כי מהו אדם בלי שריון בעולם מחושב?
|
הגשם יורד עכשיו מעיניה.
דמעות מלוחות שוטפות את פניה.
אישה חזקה שיודעת לשרוד.
אישה חלשה מפוחדת מאוד.
|
לפעמים אני מדמה כי החיים הם שדה שיבולים
ואנחנו בני האדם, כולנו נמלים,
מפלסים את דרכינו בין השיבולים.
|
ואני מהצד מתבונן בכולם
מנותק, מרוחק משאר העולם
כמו משקיף מלמעלה על כל מה שנעשה
ובתוכי מתעוררת הרגשה מאוסה
|
אני משיל מעלי את בגדי ערום כביום היוולדי
ולא רק בגדים הסרתי גם חומות שנבנו מבטון
|
|
|
אני חושב שאני
אמות ביום אחר.
ב,
ג.ב. |
|
