|
חן כבר לא כל כך חדשה בבמה
וכבר לא כתבת הרבה כמו פעם,
כבר אין לה על מה, היא ריקה ושבורה.
ואולי דווקא בגלל זה היא תמצא על מה לכתוב...
כבר לא כל כך קיטצ'ית טוב...אולי מעט...
עדיין אוהבת המונים אבל את זה כנראה אי אפשר
לשנות..
מעט על חייה..
נולדה בשנת- 1990 ירושלמית
אוהבת לרקוד,
אוהבת לשיר,
אוהבת מוסיקה,
אוהבת לאהוב,
אוהבת לכתוב-בדרך כלל שירים...
בדרך כלל על אהבה.
לחן יש פיצול אישיות היא עצמה אנוכה האמא הדודה
השכנה שממול מאוד שונות אך מסתדרות... לפעמים.
לחן יש 3 מצבים-בוכה, אדישה, ולא מפסיקה לחייך...
אם תרצו לדעת עליה יותר אני מפרסם את ה-
ICQשלה...תהנו...
ואני רוצה להגיד שהשיר "אמא" נכתב לאמא של חן ליום
האם...
אני אוהבת אותך אמא (הערה של חן)
אני אהבתי אותו דווקא אותו מתוך כולם,
אני לא יכולה להניח את האצבע על הסיבה,
אני לא יכולה להסביר איזו קרבה שמצאתי בו, הקרבה שהרגשתי בפעם
הראשונה מאותו ערב עד היום במשך 3 שנים...
|
"אני עוזב אותך לעד"
ונשארתי שוב לבד...
|
פתאום הוא נהיה רציני, הסתכל עלי במבט מצטער,
ואמר "שמעי אני צריך לספר לך משהו..."
הוא היה כל כך רציני שזה הפחיד אותי, למה הוא כזה רציני?!
מה קורא כאן?-התחלתי לרעוד...
|
תיהיה אור שמש,
תיהיה החום הגואל
תיהיה התקווה- בתוך הטירוף של כולם
|
הן נפתחו
היא לא אמרה דבר,
כי לא היה בכך צורך
|
אולי יכתבו עליי שיר ארוך,
על כל תנועה
על כל מבט וחיוך
|
גור עדין, אוהב,
בורח מטלפיים ושיניים מחודדות,
שרוצות אותו לתפוס בכל הזדמנות
|
עכשיו כשאתה כאן העולם נעלם
זו התמימות של הפרחים,
הפורחים בשלל צבעים,
כל כך יפים ומלהיבים
|
מחכה לבלתי אפשרי,
מחכה לבלתי קיים,
מחכה למה שלא יבוא לעולם.
מחכה לאושר שיאסוף אותה
|
כשהלב הפסיק לרטוט
והנפש עייפה
כשאין יותר דמעות לבכות
והלחי יבשה
|
לא יודעת מה לעשות
חיי שווים הרבה פחות
שכל יום שעובר לך איתה
מרגישה אני כמו קבורה באדמה
ללא טיפת אויר לנשימה
|
"כולם מסתירים משהו יקירתי" הוא אמר. "כולם".
|
העיניים היפות התגלו כאבנים קרות מקרח
והחיבוק? הוא כבר לא יגיע
|
וכשדמעה תיפול אתה תבין -
אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור
|
עכשיו כשהכול דעך,
לא נותר לי דבר,
רק תקווה נואשת שתחזור,
תקווה נואשת שלא תעזור...
|
הלב סגור ללא עינייה
ידייה החמות בדמיונך
אהבות קטנות
|
אהבתי אותך,
נכון אולי לא האמנתי בעצמי,
אבל לפחות תגיד שלום
מה, כל כך קשה?
|
אתה חושב עליו בראשך
מנשק אותו בדמיונך,
ואני עוד דמעה אחת מוחה
|
אין לי אין,
אין לי מקום בשבילך.
|
ואולי זאת הסיבה שלא הכרתי אותך??
אולי זאת הסיבה שאני כל כך עצובה?
אך אני עדיין מחפשת אותך...
|
עד מתי שתרצה אותי
אהיה
שעות קטנות
דקות מתות
שעות, ימים,
עד מתי שימאס
איתך.
|
עם כל הליטופים שקיבלתי-
הכי נעים היה שלך...
עם כל החיבוקים שחיבקתי-
הכי אמיתי היה איתך...
|
שלום אני טסה לצרפת
אל תחכו לי,
לא יודעת מתי אשוב
אם בכלל.
אני טסה לצרפת
|
כי הזמן כבר מזמן לא במשוואה.
הוא כבר הרבה זמן כך,
תלוי באויר, איפה שהוא שם באטמוספירה
|
שלא יאמין לגורל
השקרי, השוטה, הנורא.
אל תשאיר את עתידך
בידיו של כוח עליון
|
סגורה היא בבניין אפור
גבוה-גבוה, סגורה מהעולם
נעולה היא לבדה
מעדיפה לחזור לעולם הדמיון
|
אני בוכה ואתה במכות אותי משתיק,
"ועכשיו" אתה אומר: "לא לספר לאף אחד"...
אני בבהלה מהנהנת בראשי,
אתה בורח ואני נשארת כאן לבדי
|
ואני שם, עומדת לבדי
מול מה שנראה כל כך קרוב
מכל מה שמרגיש כל כך רחוק
ואני שם כל כך נראית
ובכל זאת כל כך בלתי מורגשת
|
שוברים כל דבר שאי פעם נחקק,
מוחקים כל דבר שאיש אי פעם אמר
ורק שוכבים בשקט,
שומעים צלילים, תו ועוד אחד,
כל כך מרוחקים, וכל כך משלימים.
|
כי הוא החבר הכי טוב של עצמו
ומזמן לא ביקר את עצמו
מוציא גיטרה ומנגן,
מנגינת בלוז לעצמו,
בינו לבין עצמו מחייך
כי הוא החבר הכי טוב של עצמו
|
נושאת אני תפילה קטנה
שרק אשכח את הכאב,
שלא ארגיש אותו יותר
כי את זה לא אוכל לשאת
|
וליבה קשה מאבן
לא מחוסר אהבה,
אלא מחוסר אמונה.
וכבר אין אוויר, אין חשק.
הילדה הזו היא אני.
אין לאן לרוץ,
אין לאן לברוח,
אין מנוחה לילדה הקטנה שבתוכי.
|
יגיע היום, כן עוד יגיע היום
אשר אפרוש כנפי למרום
ואעוף בין עצי האלון
כן עוד יגיע היום
|
ופתאום אלו לא רק מילים
ופתאום אנשים, דמויות ממשיות.
ופתאום הם צוחקים
פתאום בוכים...
|
רחוק מכל הבלגן
רחוק מהמקום
מהאנשים
מהסביבה
רחוק מכל מה שמוכר
ממה שתמיד
שנכון
ושגוי כאחד.
|
תן להרגיש תמיכה במעשי,
לשמוע ביקורת בטעויותיי
ולראות הזדהות בעצבותי
והנאה שלך משמחתי
|
יום אחד אתה תרצה אותי כמו שאני רוצה אותך,
יום אחד תתגעגע אלי כמו שאני מתגעגעת אליך,
יום אחד אתה תצטרך אותי כמו שאני צריכה אותך,
יום אחד אתה תאהב אותי...
אבל לא בטוח שאני אותך.
|
ובוא נאמין
כי עצוב.
ואם זה ילך,
אז ננצל מהכאב שאוכל
לאט לאט כל ספק שיהיה טוב
או רע
או משהו.
|
כשהחיוך היה אמיתי
וניצוץ הסקרנות התקבל בברכה.
כשלרקוד לא היה מקצוע
ולא היה צריך סיבה
כדי לשחק מחבואים.
|
אז תן לי את היד
נרגיש לבד ביחד
נרגיש ביחד לבד
כי המראה לא משקרת
אנחנו כבר לא ילדים
|
יפה עיניים,
מלאך משמיים
רק שהחיוך יהיה
על פניך מרוח
כמו ילד
תמים ללא דאגות
תן לי
לשמור עליך לעד.
|
עולם של שנאה,
עולם של קנאה,
מחמומי מוח ופיוז קצר-
משתלטים על השכונה...
|
יין נשפך על שטיח ישן
מתוק ועבש,
וכל כך, כל כך
שם
|
כמו חוט המושחל במחט
תופר את שירי ה-אבל, ה-כאוב
רק למענך.
את סירת נפשי
הרוח כבר סחפה
ונותר רק המעכה
חבל זרוק
נטוש במזח ישן ועזוב.
|
חיכוך בגרון
ומשפיל מבט
רגל מושטת קדימה - אחורה
משחק באצבעותייך בעצבים
|
כי העולם מתפצל לשניי חלקים
אלה שחולמים ואלה שמגשימים
ואני?
אני אחלום לעד
|
לא יודעים, לא מבינים,
איך לכוון את הרצונות שלנו
איך לנתב את חיינו,
איך לחוש ליטוף ולא מכה
איך במקום להיחנק לנשום לרווחה
|
לפעמים אני מרגישה לבד,
גם כשמסביבי אלף אנשים,
אני מרגישה אבודה לבדי,
בתוך מין דיכאון נצחי,
|
אתה לא יודע,
ולעולם לא תדע,
איך הרגשתי, ועדיין מרגישה
אוהבת ופגועה
|
להישרף, להישרט
אבל לעבור ת'מכשול
לפני שהמכשול יעבור עלינו
|
אז מחזירה את הזיכרונות
את העבר אל העתיד,
רק בשביל לטפל בהווה, אהובי,
רק בשביל לטפל בהווה.
|
רוצה שיבינו,
פשוט אין כוח להסביר
ועיניים מבינות מבחוץ
הן בעצם מסכה לחלל בפנים.
|
כי אנשים לא יבינו, ואנשים לא ידעו להתמודד.
עם הדבר שהיא מתמודדת ביום-יום.
בהסתרה האין סופית של מפלצת גדולה,
במסווה של אהבה
|
וליבי נשבר, עיניי מוצפות בדמעות
בין עצב לכעס
אני מתרוקנת.
|
ורק החיוך המטופש על הפנים
חיוך שמחביא מאחוריו כאב חד כסכין
רוצה לשנוא
שונאת לאהוב
|
ולא מוצאת את השקט
השקט הדק היפה
רוצה שיבוא ויסחף אותי
לאיי התקווה הכתומים
|
נשיקה קטנטנה על המצח
לפניי עצימת העיניים
הגוף מתרוקן מהכל -
מהרעל, מהכעס, מהחיים.
|
לא רוצה ללכת לישון
כדי לא לקום מחר בבוקר
|
בשמיים כחולים עף לו דובון
הוא חיפש את הלב בו יפגע חץ ראשון
הוא כיוון ופגע בליבי המשוגע
ועכשיו הוא שלך ואוהב רק אותך
|
מה לא מגיע לי מעט מנוחה?!
לא מגיע לי חבר אוהב?
או סתם סיבה למסיבה?
אני רק רוצה מנוחה שמחה... ואהבה...
|
רוגע שלא חשת ממזמן
תחושה של איבוד עצמך בתוך הזמן
|
להרגיש את הידיים הקרות שלך
מטיילות על גופי החם
ולהשתגע מהדגדוג הנעים כ"כ של ידייך
להרגיש את לשונך החמימה על צווארי החושק בכך
שתטריף אותי תמיס אותי
אתפתל בתוך ידייך
אהיה שלך
|
רוצי ילדה רוצי
הכול רודף אותך
רוצי ילדה רוצי
השמים - הם כבים לך.
|
כמו מערבולת את המסתובבת,
כה וכה מתנוענעת,
תוך הצגת סיפור,
בעזרת ידייך, רגלייך, ראשך,
כל כולך,
|
מדשנים בגופינו,
את הגינה של השכן,
פלא שהדשא שם ירוק יותר?
|
זעקה עולה
מהמקום הכי נחבא
בבטן. בלב.
מצמררת.
מורגשת רק לקיימים
רק חבל שאין הרבה כאלה -
אנשים עם נשמה.
|
אט-אט
מתאספים למשטח
חד, חלק לבן
של טבע, של יופי
כמו דף לבן וחדש
|
עוד חסך אחד
של מילה
כל כך פשוטה
שנתקעה איפשהו בדרך,
|
רוצה שיוקירו לי
שיקשיבו לי
שיתנו קצת כבוד
שיאהבו אותי
רוצה למצוא את הדלת הנכונה
|
היא רוצה ללכת
אתה אבוד עכשיו
היא אותך עוזבת
ועכשיו זה סתיו
|
|
|
משוררים מעבירים
את החיים בצורה
כואבת |
|
