|
 68632789
מי הוא האדם המסתתר מאחורי המילים?
או שמה אלו המילים שמסתתרות מאחורי האדם..?
השירים נכתבים מעצמם. לוקחים את העט והמילים מתחילות
לרוץ להן על הדף.
האם הן נותנות לנו תשובות או שמה רק משאירות אותנו
עם עוד שאלות?
יש את הראשונה
ויש את האחרונה
וכל אחת היא אחרת
וכל אחת היא שונה
|
אני חולמת אותך בלבן
ועוטפת אותך בשחור
מחבקת אותך חזק
ורק רוצה שתברח
|
רוצה לזוז
רוצה להסתדר
אבל תמיד יש
משהו שעוצר
|
הנה יצאה השמש
ואת מחייכת
אני רץ אלייך לחיבוק
את מישרת מבט
|
איתי כועס
והוא צודק
עשו לו אבל רב
|
ואם הכל
נגמר פתאום
ולא נשאר דבר
אל דאגה
זה רק סוף העולם
|
אני קוראת אותך
באותיות קידוש לבנה
בשבילך לכל עץ
יש סיפור ועצה
|
מכוונת ת'שעון
דקה או שתיים קצת יותר
עושה הכול
רק כדי לא לאחר
|
יש פעמים אני חולמת
שאולי הייתי את
זה יכל להיות מושלם
לראות את העולם
מהעיניים שלך
|
אהבה שמטיילת בין גבולות לא מוגדרים
אהבה שמטיילת בין חומות בלתי נראות
אהבה שמידרדרת בין הרים ובין גבעות
אהבה שמתבלבלת בין תשוקות לרגשות
|
אני לא לבד,
אבל כולם סביבי ביחד
וזה מה ש
גורם לי להרגיש בדידות
|
וזה הוא שמופיע לי בחלומות
ואתה שממלא לי את המחשבות
אבל אני פה חיה עם הבעיות
חולמת על אבירים ואגדות
|
ברגעים שהמילים איבדו משמעות
והרגש החל לדבר
ברגעים שהלב הפסיק לפעום
והריאות הפסיקו לנשום
|
צלילים שלא מתנגנים
שירים שלא נכתבים
מילים שלא נאמרות
כבר אין זמן לשטויות
|
ועם הגשם הראשון
באות המחשבות הראשונות של החורף
ועם העננים שהבריחו את השמש
בא הדיכאון
|
ואתם כבר חודשיים ביחד
כל כך מתאימים
היא מגרשת את הפחד
דואגת שלא יבואו שדים
|
את מתכווצת
מרגישה כל כך קטנה
וקר לך
|
ואני נותנת לך להשתגע
לדפוק את הראש
להתפרע
לעשות דברים שמעולם
לא יהיה לי האומץ לעשות
|
לפעמים
אני רק רוצה לדעת שהוא עוד עובד
רק קצת, להרגיש אותו כואב
|
ורק אני משתגע
לא מבין אותך
לא יודע
לא מבין איך את תמיד מבינה
איך את תמיד יודעת
ותמיד מרוצה
|
הרגשה מוכרת
חולשה מציפה את הגוף
המילים מתבלבלות
ויוצרות שורות לא מובנות
סיפור אהבה מספרות
|
ואיך הכל ורוד
בעיניים השחורות שלך?
ואיך הכל מתוק
כשהחיוך שלך מהול בעצב?
|
חושבים על החיים
חתונה וילדים
ומה נעשה כשנהיה...
|
בסופו של דבר
לכל דבר יש סוף
לקראת הסוף הזה
כבר מצאתי התחלה
|
זה בסדר לפעמים
לא לאהוב
ושלא יהיה אכפת
ושנמאס
וזה בסדר
שטוב לי
|
וכולם מנסים לקצר
רוצים שהזמן ייעצר
ורק אני רוצה שיעבור
וכל דקה שעברה הלוואי ולא תחזור
|
חוזרת הביתה
חוזרת לצפון
ככה זה צריך להיות
בבית, בצפון
|
נכנסת אל הבית
משחזרת רגעים וחיוכים
והנה דמעה נופלת
מספרת סיפורים
|
מחפשת מילים
למלא חללים
ריקנות ששולטת בכל
אולי זה בראש
|
מסתכל לה בעיניים
ושוב אותו חיוך מזוייף:
"טוב לי איתך"
הוא אומר לה
"כן, טוב לי איתך"
|
טובעת, בתוך החיבוק שלך
ואושר מטפטף על החלון
מביטה שוב בעינייך
לעולם לא אשוב עוד לישון
|
ושוב הוא
מתרפק עליי
כובש אותי
מחבק אותי חזק
|
ויש לך
את הברק הזה בעיניים
וגם לי
אותו ברק
שהוא רק שלנו
כמו פעם
|
אתה שוכב לבדך במיטה הקרה
ונרדם אחרי לילות ללא שינה
וכשבבוקר תתעורר
ואני לא אשכב לצידך יותר
אז תרגיש בחסרוני.
|
כשהוא יבוא את תדעי
שהוא זה שחיכית לו...
|
ושכחתי איך זה מרגיש להרגיש
ושכחתי מהו כאב
אין פרפרים ואין צמרמורות
שכחתי מה שצריך להיות
|
הרי את ואני
זה משהו אמתי
ואת יודעת
לא יכול להיות
שאני טועה
|
אז אם זה סתם
והראש צודק
למה הגוף שלי
בלעדיך מתפרק?
|
לצלול
עמוק ככל שאפשר
ולנקות את הנשמה
|
אולי זה סתם הרגל
הידיעה
שאין טובים יותר משנינו יחד
אבל זה סתם
אולי נקרא לזה פחד?
|
שאריות של איפור מאתמול
עדיין מרוחות על הפנים
פלאשבקים
וחיוך אל העתיד
|
מנסה למצוא את הדרך הנכונה
זאת שתהיה הכי קלה
לא רוצה יותר לפול למלכודות
מחפשת את דרך האבנים הצהובות
|
אני יושבת בחדר לבד
ולא יכולה להפסיק לחשוב
עליך , עליי, לפעמים גם עליו
מה יהיה עכשיו?
|
את כל הזמן חושבת
שאנשים רעים
לא מודעים
לזה שהם רעים
ואת מפחדת
שאת רעה
ופוגעת באנשים
|
ואיפה נמצא המקום
שבו אצליח להרגיש?
|
וכל אחד נראה כמוך
במבט ראשון
אבל זה לא אתה
וזה מקשה עליי לישון
|
את מרגישה כלואה
בינך לבין עצמך
ולא מבינה
מה הן רוצות ממך
|
והמילים מחפשות נקודה
שתיתן להן לנשום לרווחה
|
ממלאים את הכוס במים חריפים
ולוקחים עוד כדור
לשכך את הכאבים
|
את קמה בבוקר
עם חיוך על השפתיים
את מגלה שזה היה רק חלום
ושוב הדמעות
|
יהירה, חצופה,
צינית,
חסרת טקט או בושה
|
ואת כל הזמן חושבת
מה יותר טעים
את לא יודעת מה את אוהבת
ואיך מרגישים יותר חיים
|
ולפעמים את פשוט רוצה
שקט
ושלווה
רק להעביר את הזמן
|
לא יודעת אם טוב
כשאין על מה לחשוב
הבעה קפואה על הפנים
כל היום בנקודה על הקיר בוהים
|
רציתי רק
עוד שניה
לדעת
להרגיש
שאתה שלי.
|
כשבלב הוא מכאיב לך
ולמחרת את שוכחת
והוא אומר מילים
שאת סולחת
|
לוקחת נשימות עמוקות
וריאותיי מאוויר מתרוקנות
עיניי כבר מזמן לא מצליחות לבכות
הגשמים הם אותם גשמים
והעונות הן אותן העונות
|
לפעמים
את פשוט צריכה
איזו מילה טובה
איזה שקר לבן
|
בין מילים של שנאה
לאהבה טהורה.
רק כאב מנקה
שאריות אהבה ראשונה.
|
מנסה לצייר תמונה שלי ושלך
כשאני איתך הכל מצטייר כל כך בקלות וכל כך נפלא
אז למה כשאני לבד מתעוררות המחשבות?
למה פתאום אני לא יודעת מה לעשות?
|
|
|
מטומטם, הסברתי
לך אלף פעם שכל
הלבנות שמנות!
מוכר מתחיל
בבאסטה התבלבל
עם הגבינות. |
|
