העולם של שרלוט.
רוב הזמן גם של סאונד.
טירוף ואהבה, מחלה וכמיהה, מוזיקה
ואובססיות. הרבה אובססיות.
ניצוצות משכרים של שקט שנוחתים ומרדימים פתאום -
מוליכים אל ים כחול כהה של טונים נמוכים ורוק
אלטרנטיבי -
ולפעמים גם חוזרים לעולם האמיתי.

ניסיונות להסתכל על עצמי מכל נקודות המבט האפשריות.

הקלטות, כשאני אדע איך.

(דפיוצר קודם ששכחתי את הסיסמא שלו -
http://stage.co.il/Authors/MaayanRage)

ופינה אחת
לגדול שבגדולים מכולם -
ת'ום יורק מרדיוהד.
[Yesterday I woke up sucking a lemon]

היד חסרת החיים של סאונד חיבקתי אותו ושמרתי את כל הגוף שלו בחתיכה אחת. פתאום נשמע קראק חזק מאוד, קצת מרחוק. הוא קפץ בבהלה, אבל כל הרסיסים שלו התאחדו שוב. בטח נפל עץ איפשהו בשכונה החדשה, איפה שבונים. חיבקתי אותו שוב, הפעם קצת פחות חזק. ההרגשה שהייתה קודם קצת נעלמה.

חור שחור הראש שלי הופך ליותר ויותר מפחיד. הכוכבים בשמיים השחורים הולכים ומתרבים

התעטפות במחשבות של חורף אז אני אכין לנו תה ומשהו חם לאכול, נשב בסלון ונתכסה באותה השמיכה, אולי נראה טלוויזיה בזמן שנחבק אחת את השניה, תכניות על אהבה או סתם סרטים מצוירים כמו שאני בטוחה שהיא אוהבת, ואולי סתם נדבר או נשתוק ביחד ונשים את הראש אחת על השניה.

פאנטום כשיישרף הפחד