|
בעיר קטנה לא רחוקה מהמציאות
נולדה אותה אחת שלא יודעת איך לחיות
רצתה לברוח,
הכי רחוק שרק אפשר
לעוף,
להיות ציפור חופשיה.
ביום שתוכל
תעלם מן האדמה
עד אז היא פשוט תנסה להתמודד
כי אי אפשר אחרת...
ועכשיו, אחרי שהלכת
מנסים לאסוף את השברים
ונופלים כל פעם מחדש
תני לי סימן
הראי לי איך להמשיך
איך לחיות פה
אוהבת אותך מעייני
<קישור האתר הוא לאתר לזכרה של מעין ספיר ז"ל, בת
דודותי >
חבל שגם כשהוא מת, רק אני הייתי זו שראיתי את פניו החיוורות
והמתות.
|
כל העולם, שלנו
רק שלנו!
ולא נוכל להיות עוד רגע לבד
|
24 שעות שהיו סיוט
שהיו בלעדיך
בלי טלפון
בלי לסוע
ובלי להתכתב
ולילה עכשיו, אני אמורה לישון
ולא בא לי לישון לבד...
|
האם גם אתה יושב עכשיו כמוני? מסתכל על הירח היפייפה הזה, שומע
את השיר שלנו. את המוזיקה שכל כך אהבנו ונזכר בימים המדהימים
שהיו לנו? פעם, כשעוד היינו ילדים, מה ידענו על אהבה? על
נתינה? על שירה?
|
ומה עושים עם הכאב הזה?
איך קמים בבוקר אחרי חלום עליך?
איך הולכים לעבודה עם תמונות המוות שלך,
עם תמונות העץ הגדול שהסתיר אותך מעיני המלאכים אך גונן על
השטן?
|
עכשיו אני יודעת, עניתי.
נעם! מצאתי את החצי השני שלי!
|
|
|
יש כמה יתרונות
בלהיות שממיות
ואחד מהם הוא
שתמיד יש לך
חלון. כמובן
עדיף שיהיה חלון
כתום
שממית בפרקי
אבות. |
|
