|
זהו סיפור על מה שהיה.
הצלילם שהרכיבו להקה אחת שהיתה כאן, לרגע, ונעלמה.
אייל גוטמן- גיטרות, שירה
dvaash- קלידים, שירה
http://blog.tapuz.co.il/dvaash
מתי בר- בס, שירה
רני ברקו- תופים
מיילל בדממה
אל ירח גופך
אל שינה מתוקה עמוק בתוכך
|
אל תחפור יותר
היגעת כבר עמוק מדי
|
כל הדרכים הן מובילות
לאן שאת רוצה ללכת
|
בתוך תיאטרון הייסורים
על בימת אבדן החושים
בשדה המואר בברקי חום הלילה והחלום
עולים על הקרשים זיכרונות שמעולם לא היו
המורכבים ממה שהיה וממה שלא היה
ממה שישנו וממה שלא ייתכן
|
כשמחול השקט יגמר
אנו נכמול כעלה
|
|
|
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.
יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן. |
|
