|
לברכת ערב טוב על שדרה,
לים גולש אל חופים ארוכים.
לסערה שהיתה ונגמרה,
לנצנוצי אורות מחרישים
|
פוצעת עצמך
בדילוג עלי תיל.
בדמיונך דוהרת
אל
שמש כבויה.
|
ככל שרפה בי הלחץ,
מעיק הריק וקורא:
"בואו, חיזרו
תאומי זיכרון וחלום!"
|
|
|
בגיגול הקודם
הייתי זה שגוזר
את הפסטה.
דק-דק-דק הייתי
גוזר. קראו לי
לוצ'יאנו שגוזר
דק-דק (באיטלקית
זה הולך יותר
טוב, אבל לא
תבינו).
המאפיונר
הקומפולסיבי
ברגע מיסטי |
|
