|
לברכת ערב טוב על שדרה,
לים גולש אל חופים ארוכים.
לסערה שהיתה ונגמרה,
לנצנוצי אורות מחרישים
|
פוצעת עצמך
בדילוג עלי תיל.
בדמיונך דוהרת
אל
שמש כבויה.
|
ככל שרפה בי הלחץ,
מעיק הריק וקורא:
"בואו, חיזרו
תאומי זיכרון וחלום!"
|
|
|
הוא שאל אותי אם
אני מצטערת על
משהו שעשיתי, אם
יש בי חרטה.
אמרתי לא. שלח
אותי לגיהנום.
מי אמר שאין בו
רחמים, באלוהים
שלנו? |
|
