|
זה היה יום חמישי. אולי לא. מה שבטוח שזה היה סוף שבוע. אבל
אולי בעצם לא. הספרות העברית התחילה לגסוס ואלה שידעו לראות
יכלו להגיד בבירור שהיא כבר לא תצא מזה.
|
משנה לשנה אבא של זה נולד וזה מת
עד שזה היה בלתי נשלט,
|
ואולי הגשם הוא רק סימן
שאומר לי להיות כמו העץ,
|
העיניים של כולם מזוגגות, מחוסרות חיים ואלה שעוד יש להם חיות
בעיניים נדחקים לפינות וממלמלים לעצמם הזיות שאיש לא מבין או
לא רוצה להבין, וגם אלה בקרוב יכבו.
רק תתיר אותי מכתונת המשוגעים הזו ואני כבר אמצא את דרכי
החוצה.
|
|
|
האדם, יש לו
אופקים. עם הזמן
האופקים שלו
הולכים
ומצטמצמים, עד
אין סוף, עד שהם
הופכים לנקודה.
אז אומר האדם:
זו נקודת ההשקפה
שלי. |
|
