[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי חיים לב טובאל היוצרים המעריכים את חיים לב טוב
יליד 1987

מעשן פאסיבי.
עוד ביישן.

my baby's got the bends




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אימה
היא היתה יפה פעם, לפני שגילתה את נפלאות העולם המודרני. אך
ימים אלו עברו. ביום זה, כמו תמיד, היא בהתה במסך הטלויזיה
כארנב המהופנט מפנסי המשאית, בעודה מפצחת כדורי הרזיה ומצחקקת
בעצבנות יחד עם הצחוק המוקלט של סיטקום כלשהי.

הומור
אני מופתע כל פעם מחדש כשאומרים לי שאני לא שפוי. אני גם מופתע
כשאומרים לי שאני רע, המילה זדוני יותר מתאימה

הומור
סיגל אומרת שאני כפייתי.
כפייתי? מה לעזאזל זה אומר? עם כל הכבוד אני לא בדיוק יושב ליד
הטלפון ומחכה לשיחה ממנה, או מתקשר ומנתק. אני מסביר לה את כל
זה. מסביר לה שאני אפילו לא באמת אוהב אותה, אלא סתם מנצל
בשביל הכסף.

הומור
אתם מכירים את זה, כשאתם לובשים את החולצה הכי יפה שלכם ופתאום
אתם מגלים בחרדה שהדאודורנט שלכם השאיר עליה כתמים לבנים?
החלטתי לא לעבור על זה בשתיקה. החלטתי לחשוף את הקנוניה
שמאחורי זה, ולהפיל את חברות הדאודורנטים האחראיות על זה.

הומור
אהבתי את אורית. באמת אהבתי.
היא אמרה שאני מכור אליה.
היא אמרה שיש הבדל.

חוסר אונים
"על רסקולניקוב! ועל רזומיחין! וסוניה!", עיניה הבריקו.
"עוד פעם דוסטויבסקי? מה קרה ליהורם טהרלב? או אפילו גלילה רון
פדר?"
"נמאס"

הומור
וחוץ מזה, הג'ונסון הגדול שלו יסיח את דעתי מצרות העולם שכל כך
מטרידות אותי בזמן האחרון

אימה
החלון נפתח, משב רוח קריר מגיע מבפנים, ריח מנטה. משקפי שמש
ענקיים, עם מראות במקום עדשות, משקפות לי את פני המלוכלכות
וחסרות האונים.

אימה
היה זה בניין עתיק, מועד להריסה בקרוב, לפי השמועות הרבות
שזקני העיר נהגו להפיץ. הם גם ניסו להביע מחאה, כפי שהיה ניתן
לראות לפי הפוסטרים הצעקניים שהיו תלויים פה ושם על המבנה
המתפורר.

מלאכים אלוהים והשטן
אני רק יודע שתפילתי לא התקבלה בשמיים, וגם אם כן, מישהו זרק
אותה ל-INBOX של אלוהים ושכח מקיומה.

הומור
חטפתי את כובע הצמר הצהוב מראשה, ודחסתי אותו לתוך פי.
לעסתי ולעסתי, ולאחר פרוצדורה של בערך שש דקות, הכל הפך לעיסה
גושית וצהובה שנדבקה לחיכי בגועל.

הומור
"הגלולות גרמו לזה, אני בטוח!", אמרתי לאישה המחומצנת שנעצה בי
עיניים משולחן הקבלה של מרפאתו של ד"ר פטריק.

הומור
"הוא מפורסם. תמיד רציתי להיות באור הזרקורים..." היא הסבירה
בלחץ מסוים לאיש מרצין הפנים שישב מולה. הוא נע בכורסתו באי
נחת.
"את מודעת לכך שהוא רצח שלושה אנשים עם גרזן, נכון?"
"כן". זה היה כמו לדבר לקיר. הוא נאנח.
"והחתול. את זוכרת את החתול, סאלי?"

הומוסקסואליות
"אבא, יש לי משהו חשוב לספר לך", אמרתי לאבי שישב על ה-LAZYBOY
השחור שלו הממוקם בדיוק מול הטלוויזיה המצו'קמקת שלנו. הוא צפה
בתוכנית ריאלטי חדשה על בחורי ישיבה, נדמה לי כפר הראה.

סאטירה
"למה תמיד מישהו מת בסיפורים שלך? ולמה תמיד זה מתחיל
בדיאלוג?" יבגני התרפק על ברכי ומלמל שאלות בנוסח זה. ליטפתי
אותו ושתקתי. הוא תמיד היה ביקורתי בנוגע לכתיבה שלי.

סוריאליזם
הוצאתי את תעודת הזהות והשתרעתי על המיטה לצדה. "צבי יחזקאל,
נולד בשנת 1980, גרוש... רגע, 1980?!", לרגע שכחתי מהכלבה
והרהרתי בפרט מטריד זה. הגבר שבו אני נאבקתי נראה לפחות בן
חמישים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ייסורים
היא לא מבינה שאכפת לי
אפילו כשלא

וידוי
קצת מקווה שתבכה בביתך ימים
מדמיין את הטלפון שמבשר על כך שנשברת
את המצבה עם שמך החרות והשנוא
אך במקום זאת אני נחמד אליך, מאבד את עצמי במעגל של שקרים

הרהור
קשור למיטתך באזיקי פרווה ורודים
אוהב בנות
אוהב בנים

מצב
בצד השני ישנה רק גוויה
מהלכת בין שורת מצבות
האם זה מה שחלמת להיות?

אהבה
שנינו, בשדה בר צהבהב
אמצע הקיץ

ביקורת
אז כנראה שהיא לא תעזוב
זה לא חבל, זה לא טוב
פגעתי בה כל כך הרבה
שמגיע לה ללכת
אבל היא נשארת

שואה
בובת שעווה
עומדת בין שתי גדרות תיל
מסונוורת
ספק מקרני השמש שמשחקות עם השלג
ספק מהזרקור

ביקורת
יצאתי ממבנה בית הכנסת הישן
תמים, נער צעיר
היא שכבה שם, מתגרה, משתזפת בטן גב
ג'ינג'ית, רזה כשלד, עיניה שזורות זהב

בדידות
מסתובב במקום,
מתחכך בחולצות ספוגות כמיהה

יחסים
להסביר את פשר הטיפות
המתנפצות על לחייך
הקורעות את עורך

אהבה
ללא יכולת נשימה
אין איפור, אין בגדים
יש רק אותי ואותך

אהבה
שונא את הנאיביות שבך, שמדהימה אותי כל פעם מחדש
את החיוך שלך
שונא את הדרך שבא את נגררת אחרי כולם, איך שאין לך אופי

עץ האשוח על רקע גן העדן

ייסורים
היא לא תדע
כמה אהבתיה
באותו לילה
ארוך
מייגע
גואל

אהבה
קם בבוקר
מתעורר בקושי, כרגיל
מכריח את עצמי
בגללך

קינה
נזכרתי לאחר שלוש שנים של עצב
ששכחתי אותך

געגוע
קצת מקווה שדמיינתי הכל
שנרדמתי על הספה
ועיניי נפוחות מעייפות
ולא מבכי

מצב
מכורבל במיטה בין סדינים מוכתמים
משומנים מזיעת הפחד הקרה
שאולי שוב, אולי שוב חלם על בנים
ולא עליה כפי שציפה

סאטירה
כי אולי נלמד לקח
אך בינתיים היא ממשיכה
עם תחביב קטן (רצח)

יחסים
עדיף שלא תשאלי אם אני אוהב אותך
כי לא אדע מה לענות

ייסורים
לא תראו אותי צוחקת יותר
לא תשמעו אותי בוכה

ביקורת
נעמיד פנים ששנינו אוהבים, לשניה
ואז אולי נצליח לשכוח שאתה אוהב אותו
ושאני אוהבת אותה

והיא לא תיפול
ולא תתאבד
ולא תגמור
ולא תאבד

כמיהה
אני רואה אותו
ושותק


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הומוסקסואליות
בפעמים שבהם הורדת את החולצה ואני אוטומטית הסבתי את ראשי לצד
השני, ואתה כמובן צחקת ולא הבנת מה הבעיה שלי ולמה מפריע לי
שאתה מחליף בגדים לידי, חשדת גם אתה?

סאטירה
השמש זורחת בשבילי, רק בשבילי. כל יום אני מתעורר והיא שם,
מחכה לי, קורצת לי, קוראת לי לחזור לבין חמוקיה. עומד על הגג,
אני פורש את כנפיי, מביט מעלה, נושם עמוק וקופץ.
פאק.
חדר מיון.

יסורים
להרגיש את הכאב המתוק-מריר והעמוק, עמוק יותר מכל תחושה
שאי-פעם תיווצר בתוכי.

הרהור
לא תיתקל בו ברחוב יותר. לא תשב איתו על עוד בירה.

אהבה
אני לא מסוגל להתחיל יום בלי כוס חזקה של קפה טייסטרס צ'ויס.
אני מודה, אני מכור

הומוסקסואליות
אני לא יכול לומר בדיוק מה הדליק אותי בו, אך אני חייב להודות
שהמוזרות שבו היא התכונה העיקרית שמשכה אותי אליו.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
התבגרות
"אני אוהב אותך", נישקתי אותה. היא דחפה אותי, פלטה קללה
עסיסית וברחה, מענטזת בכל כוחה. אני לא אשקר, זה רק גרם לי
לאהוב אותה יותר.




לכל המתגיסים
החדשים
שפשוף קל ועלייה
מהירה בסולם
הדרגות


תרומה לבמה





יוצר מס' 47099. בבמה מאז 30/1/05 20:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לחיים לב טוב
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה