|
עיניים דומעות,עמידה שפופה, ידיים שמחפשות את המגע החם והאוהב,
של הבן שכבר לא יחזור!
|
כל מה שהוא רצה זה רק את החתיכה ההיא...
שום דבר אחר לא עניין אותו!
|
אח, חזק נא, אנא,הרי הנני רחוקה מלהראות לך מבט עיניי, אילו
יכולתי לאחוז בשבריך כחופן של חול בכפות ידי המדממות לחם לבן,
קרמיקה שחורה של אנשים אחרים נושאת נפשך, גרש אותה, ואז תוכל
תורתך לרדוף נפשך
|
מעצבן אותי שאנשים לא חושבים בדרך שלי!
|
עומד בצומת דרכים, ומתלבט לאן ללכת?
צד אחד נראה זוהר ועם אור בוהק בקצה, אבל הוא מאלץ אותך להתאמץ
על מנת להגיע אליו, לעומת זאת הצד השני הוא צד קצת פחות זוהר
אבל הוא נוח להליכה, אבל קצת אפור ואפלולי.
|
היא לא יודעת לאן, אבל היא רצה, העיקר, כמה שיותר מהר, כמה
שיותר רחוק מהצרות, מהמחשבות. דנה רצה למקום אחר, למקום יותר
טוב
|
רעש הרוח הנושבת המזיזה ברכות את עלי התמר הכבדים, רעש התנים
הרוקדים לאורו של ירח
|
חיים על הקצה, מרגישים את הרוח החמה נושבת, נכנסת לבגדים,
מלטפת את העור היבש, העור שמזמן לא זכה למגע. הרגשה נעימה
וקלילה, עד שבו מגיע הרגע שהקצה כבר נראה לך קרוב מתמיד ומאיים
מתמיד, חופשי מהכול.
|
העולם צבוע בצבעים כהים וברורים. הם לפעמים גם בהירים
ומטושטשים, למי שיש משקפיים, אבל בכללי הם כהים וחד משמעיים.
|
|
|
גם כשנגמר לי
הכח, אני ממשיכה
וממשיכה. אני
מאד מחוייבת
למקצוע. ללכת על
המסלול מאד
מעייף אותי. אני
כבר מחכה לימי
הצילום. שמה
נותנים לשתות
בין צילום
לצילום. אבל רק
מים.
שירה, אחות של
מיכלי, דוגמנית
צמרת, בראיון
חושפני וייחודי
למגזין במה |
|
