|
סאולי מנסה באופן נואש להיות אמנית, גם אם זה לא ממש
הולך לה לפעמים. בזמן האחרון המוזה שלה לכתיבה חזרה
אליה (לרוב הייתה מבזבזת את המוזה שלה על ציורים),
ו... היא החליטה לפתוח לעצמה דפיוצר בבמה.
היא מקווה שתיהנו מהכתיבה שלה ומתנצלת שנאצלתם לקרוא
את השטויות נטולות הטאקט האלה.
"להתראות, טריגר..." הוא אמר לי בשקט, עוד מתנשף. "אני... אוהב
אותך..."
|
"זה כואב... כשמתים?"
"רק לפעמים."
|
בערבים החמים של הקיץ היה יושב במרפסת, הרחוב הסוען תחתיו,
ומעליו שמיים שחורים. לא ניתן היה לראות הרבה כוכבים מהמרפסת,
אך זה היה מספיק בשבילו.
|
אבל אני עדיין כאן (יושב לי על הכיסא. על קצות אצבעותיי.)
מחכה שיחזרו.
ואני עדיין בן חמש-עשרה.
|
"הוא אמר לי -" הוא נחנק מדמעותיו והשתתק לרגע "- הוא אמר לי
שהוא מיצה את החיים שלו. זה היה בדיוק מה שהוא אמר לי. 'מיציתי
את החיים שלי' הוא אמר. זה מה שאביב אמר..."
|
Tell me what you want me to be now.
|
העולם המזוייף שלך נראה הרבה יותר טוב מהעולם האמיתי שלי.
|
אקח אותך לבית-הקולנוע,
בדיוק כפי שהבטחתי,
אוחז בידך.
זוהמה, הי!
|
כבר הבנת שאני לא המלאכית שלך?
|
אתה לא צריך לצעוק. אני מבינה.
|
האהבה שלי מזוייפת?
אין באמת מי שיענה על השאלה הזו.
|
|
|
שה שה געע שה
במה חדשה
רק כמה מאות
כותבים יוצאי
דופן.
לא תימנייה
בכלל
שתשתלט על
הסלוגנים
|
|
