|
זאת שאוכלת לבד ומתה עם חבר דמי...
אוקיי זה ספר מאוד דמיוני דיי מתאים למחשבה בגילי כשהדמיון עוד
מפותח מאוד. האמת עוד לא סיימתי את הספר הוא סוג של אילתור רק
הגעתי לדף החמישי שלו בכתיבה אבל אני מקווה שאסיים אותו מהר
מאוד. הספר לא מחולק לפרקים אלא לעמודים כי יותר קל לי כך
מקווה שתאהבו
|
|
|
אני אדום, אני
צועק.
בפה פחות
אזדעק.
כמו הלוייתן,
פעור הלוע.
מאיים, אותכם
לבלוע.
לתוך אפי, אתם
רואים.
בכל פעם, כשאתם
באים.
אך לי, זה לא
מפריע.
לבמה חדשה, אני
מצדיע!
צרצר בפואמה
לאיש/ה האדום/ה. |
|
