|
הכתבן המדופלם הוא אותו אדם שלא תפגשו ברחוב כל
יום.
הוא אחד האנשים היושבים ומזיזים את גלגלי מוחם
בניסיון למצוא משהו יצירתי או לחילופין מעניין
לעשות.
אפשרי שהוא נמצא גם בכם, כשהמוזה נחה עליכם...
לא ברור למה, אבל הוא רק ינסה לכתוב ולכתוב עד שיקבל
הערכה.
אם איבדתם פעם משהו, ויצאתם במסע חיפוש אחריו...
הסיפור הזה הוא בשבילכם!
|
צואת סוסים זה אחד הדברים שפחות נעים לפגוש כשאתה הולך ברחוב
בבוקר יום אביבי.
|
אדון רימון יוצא מביתו ויורד בכבדות במדרגות.
דיירי הבניין כועסים, הוא היחיד שלא אישר את ההצעה לשיפוץ.
צעד ועוד צעד....
האם אדון רימון יסיים את "המסע"?
|
לאכול זה דבר משחרר, ומה שאכלתי אתמול בהחלט היה משחרר.
|
"לאכול ולרזות, מה יש להפסיד? הנוסחה החדשה של קראולה!" אמרה
הקריינית בטלוויזיה בקול חושני.
"פעם ניראתי ככה!", אמרה והוסיפה, "היום אני נראית ככה!",
חושבת שאף אחד לא שם לב שלתמונה של פעם אין את הקשר הדק ביותר
למראה האמיתי שלה.
|
"שלום מר גולדברג, אני הולך להרוג אותך?"
"הייתי מצפה מאדם כמוך לעשות את זה."
"אין לך שום בעיה אם זה?"
"לא."
"מילים אחרונות?"
"אל תשכח לסגור את הדלת כשאתה יוצא, אחרת נהיה קר."
|
"דני זו שוב אני, רעות, גם היום לא באת לעבודה. אני מנסה להשיג
אותך, תתקשר אליי."
|
הוא הוצא להורג ע"י סופת הוריקן, שיטה הרבה יותר מתורבתת מכיתת
זורקי פצצת האטום שהיו מבצעי ההריגות בדרך-כלל.
|
שני שוטרים עצרו לרגע, אך לפי ההוראות המשיכו בפעילות רגילה.
הוא לא יעשה את זה...
אחד השוטרים נכנס להיסטריה...
הוא כבר ליד הקו...
שלושה שוטרים מנסים להגיע בזמן, אבל הם לא מצליחים לעצור אותו
מלחצות את הקו האדום...
מכת גרזן... ועוד אחת.
|
"מה זה אומר?"
"גם אני לא הבנתי!"
"ו..."
"ואז הוא נתן לי משהו לשתות, הרגשתי סחרחורת והתעלפתי שוב...
|
גם כשהחיילים עם הרובים הגיעו לביתה, היא לא בכתה...
|
האם כשאני אשיג את מה שרציתי אני אהיה מאושר? אין לי מושג.
כל מה שסמוך ובטוח עלול כל רגע ליפול.
האם יש לי צ'אנס? אני לא יודע.
יש דברים שכיף פשוט לראות...
|
בתקופה הארוכה שלאחר מכן היו שנים שבהם גזע האדם הדרדר בצורה
נוראית והיה אף על סף מחיקה...
אלו היו שנים חשוכות וחסרות תכלית, שנים של הרג וזימה, שנים של
עבדות קשה ורודנות אכזרית...
האנושות החלה מכלה את עצמה ודבר בכל תחומי החיים
|
זה היה אז כשאכלנו שווארמה ליד הכיכר, ישבתי אני וחבר שלי
ודיברנו על מה אנחנו רוצים לעשות בחיים...
שבועיים אחרי זה חבר שלי מת.
|
נעלתי אותו בארון.
אין לי כוח להפרעות מסוג כזה.
הרגשת הריקנות גברה בי.
החלטתי לעשות צעד דרמטי וארזתי מזוודה.
|
"תרצה אולי לשתות משהו?", אמרה, אחרי שתיקה ארוכה.
ואני דווקא ציפיתי למשהו אחר...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
...פועלת הבמה
החדשה, תפסה את
ערמת החבלים
שזרקתי וטיפסה
בקלילות על
הסולם..."
("גשר לתפארת"
ח.במות) |
|
