|
ילידת 1977
"איזו מין ילדה את היית בבית הספר
לא כמו כולם רחוקה מכל היתר
איזו מין ילדה את היית ולא ידענו
לא תמיד היית, לא קלה לא משלנו
מסתכלת מלמעלה תמיד בצד תמיד מרחוק
מתגלגלת עד למטה תמיד לבד בקצה הרחוב
מטילה ספק בעצמך - בכל היתר, כל אחד חשוד
מכולם מרחק של מטר...."
(יהודית רביץ - איזו מין ילדה)
זו היא שמרגישה את ההבדל הדק בין הגיטר למיתר
בין הפריטה לפרוטה , בין ניגון לניגון
זו היא שיודעת שהאמת עוברת באיזשהוא מקום באמצע
לוחשת - הישרדות.
זו היא שיודעת
שבדרך ללבד הגדול צריך לעבור הרבה לבדים קטנים,
לבד.
זו היא, וזו אני
מתחשק לי לפעמים לטפס על הר גבוה או על איזה גג בניין
ולצרוח ממני והלאה את כל הכאב הפחדים והאהבה ההרסנית הזאת שלי
|
הזמן מתחיל לרוץ לי
אני יודעת שהוא נגמר
|
אני מאותת לך
קוראת בשמך דרך מערכות הכריזה
|
אין אבסולוטיות על רגשות
ולך אין בעלות על מחשבות אחרים
|
על מצג המוניטור אפשר לראות בבירור
את זמני הנחיתה וההמראה של המתים
|
המוות קורא לי ולפעמים אני עונה
|
ההתרסקות הזאת - קטנה כקטלנית
וגדולה כחסרת משמעות
מכה בי ההכרה
למרות שחשבתי ששכחתי
|
|
|
אני לא אדם
מצחיק.
אף פעם לא היה
לי חוש הומור. |
|
